רומאנים בין אנשים נשואים הם דבר שקורה כל הזמן, אבל לשלומית ויונתן זה לא מספיק, הם רוצים יותר, מבקשים לעצמם חיים חדשים שלמים ביחד – היא תעזוב את בעלה, הוא יעזוב את אשתו והילדים, והם יעברו לגור יחד בדירה שהורישו לו הוריו ברמת גן. כך הוחלט. זה יכול להצטייר כמהלך אמיץ ואפילו רומנטי, שרבים משתוקקים לבצע ולא מעזים, אבל אצל לילך וולך, בספר ביכורים מבריק, זה לא מרגיש הרואי בכלל. שלומית, המספרת הפותחת את הספר, פשוט מבועתת, מוחה קודח מספקות והיא בטוחה שיונתן התחרט ברגע האחרון. זרם התודעה שלה סמיך, רדוף, מבעבע, שיפוטי ומלוכלך, עברית חשופה וקוצנית שצריך להתרגל אליה. וכשמתרגלים, פשוט מתאהבים.

ההתערבות/ אורנה לנדאו

נוגע גם בנושאים הכבדים ביותר מבלי להעיק.

יונתן הוא סופר מצליח למדי, שלומית היא מוכרת בחנות ספרים, ושניהם מתגוררים בזיכרון יעקב. יונתן נשוי לאורנת המושלמת, מדריכת הורים, שגורמת לשלומית לתהות מה הוא מוצא בה, העכברית והאפרורית, כשבבית מחכה לו אישה זוהרת כל כך. גם שלומית עצמה התחתנה לא רע בכלל, עם עומר ההייטקיסט החמוד, אבל התקשורת ביניהם לא קיימת והם בקושי נוגעים. במשך חמישה חודשים שלומית מחכה ליונתן, שהפך את חנות הספרים שבה היא עובדת למעין בית מחוץ לבית, קונה בגדים חדשים, מתבשמת, עד שלבסוף הוא מזמין אותה ללעוס שיפודים בצהריים, וזה קורה.

ואז הסיפור מתפשט כמו גל הדף אחרי פיצוץ ומגיע לעומר, בעלה של שלומית, שהצליח למכור את הסטארטאפ שלו למשקיעים באקזיט חלומי, אבל לא מצליח להיות מאושר כי הוא מרגיש שאשתו כבר לא אוהבת אותו, שהם כבר לא כמו פעם, ואז מבטיח להשקיע בה ובזוגיות שלהם את כל המיליונים שעשה מבלי לדעת שאולי זה כבר מאוחר מדי.

זה לא ספר פיל גוד, הוא לא עוסק בצדדים המתוקים והמקסימים של האהבה. אם אתם צריכים שיעשו לכם נעים, תקראו משהו אחר.

אורנת, אשתו של יונתן, כתובה הכי יפה בספר, כי היא באמת הכי יפה – מעין נוכחות קריסטלית, נישאה, עילאית ומנותקת, שאף פעם לא יצרה חיבור אמיתי עם אדם אחר, כי כפי שאמרו לה הוריה האנגלוסכסים – היא טו מאץ': יפה מדי, חכמה מדי, מושלמת מדי, ולא מסוגלת לאהבת אמת.

"בסוף סופרים הם גנבים ורוצחים של מערכות יחסים. הם ישדדו ממך הכל אם הם יוכלו לכתוב על זה משהו יפה".

זכרון יעקב, שכולה יופי ישן, נוסטלגי, ענוג ואפילו רומנטי להפליא.

ברור. אחרי התחלה כך כך מוצלחת, לילך וולך עוד תיגע בשמיים.

בלב הספר נמצא יונתן, כולו ייסורי מצפון וחיבוטי נפש לקראת המהלך הדרמטי, הפרידה הגדולה. גיבורנו הוא שק של רגשי נחיתות ותסביכי לא-מספיק-טוב מול אשתו המהממת, הרבה מעבר לליגה שלו. אורנת בגדה בו עם השכן, זכר אלפא מהסוג שיונתן לא יהיה לעולם, והוא לא סולח ולא שוכח, נדחף לזרועותיה של שלומית. ואז, כששלומית חוזרת לעמדת המספרת, הכל מתחבר ומתפוצץ לאלף רסיסים קטנים. לילך וולך כתבה את הרומן הכי לא רומנטי שיש.