קמה היא חוקרת פרטית ובהתאמה מושלמת, מיזנתרופית קיצונית. כשהייתה בת 12 אביה עזב את הבית עם המאהב שלו ואת מקומו תפסה אחותה התאומה של אמה. ככה זה נשאר עד היום, כשקמה כמעט בת 40, רווקה מושבעת שרואה זוגות בורגניים משעממים ומודה לאל הטוב על שהשאיר אותה לבד. לכבוד יום הולדתה לוקחות אותה אמה ודודתה, או בקיצור "האימהות", לטיול בת המצווה שמעולם לא קיבלה בגלל הטרגדיה ההיא – מסע ספארי באפריקה. זה הסיפור ב"תודה על ליל אמש", ספר הביכורים המוזר עד סהרורי ממש של עדי הלל.

אהבה בנסיבות מחמירות/ תמי שמש קריץ

קל ומגניב, גם ברגעים הקשים, ויש כאלה.

בטיול המאורגן, לא עלינו, השלוש מצוותות למשפחה הכי בורגנית שיש – מיקה המושלמת, שקמה נמשכת אליה בעוצמה מבישה וגם קצת מתעבת אותה, בעלה הגבוה והגנרי ושני ילדיהם המנוכרים. מכאן רוקמת הלל בכישרון לא מבוטל עלילה קלילה ומרושעת עם מגע בלשי ואפילו על טבעי מרחף, ובעיקר גיבורה מהדור החדש של הבלשית העברית (מזי של דריה שועלי, ליאורה של נילי אסיא) – זאת שאוהבים אותה כי היא פשוט שונאת את כולם.

לקמה, כאשת מקצוע מעולה, יש עין שרואה הכול, אבל ממש כולל הכול עד לפרטים הקטנים ביותר, והתוצאה היא סיפור עשיר ומלא צבע, עם שלל טיפוסים והתנהגויות שלא חדלים מלספק בידור איכותי וציני לקורא המציצן. יכולת ההתבוננות הזו היא ברכה שקללה בצידה – קמה מאוד מפוכחת באשר למצבה העגום של האנושות בכלל והישראליות בפרט, שאין כמו טיול מאורגן בסוואנה כדי לחשוף אותן במלוא עליבותן. ואז, באמצע הסיפור, ממש משום מקום, פוקדת את המסע ספק טרגדיה משונה ווצובעת אותו בגוונים חדשים וקודרים. יש כאן תעלומה בלשית מסוג חדש לגמרי, חידה שאיש מלבד קמה כלל אינו מודע לה.

הלל מאריכה שלא לצורך בתיעוד היומיומי של המסע ובהתעמקות בחיות הבר השונות, לצד הנוף האנושי המשמים והכינויים היצירתיים שמדביקה קמה לטיפוסים המביכים. הספר יכול היה להיות קצר ומהודק בהרבה.

הפופובאווה, סוג של באטמן אפריקני מיתולוגי שעושה לקמה די נעים בדרכו המשונה. כזה באמת עוד לא קראנו.

"הוא לקח נשימה ארוכה ונראה מוקל, כאילו שפך החוצה את כל המיצים שתססו בו וטאטא את המחשבות הכפייתיות, המחזוריות, שנקרו בו מאז שנפרדנו. או שהיו אלה מחשבותיי?"

קודם ספארי בטנזניה, אחר כך בטן-גב בזנזיבר, כמקובל.

בוודאי. עדי הלל היא פוטנציאל אדיר, שמעניין לגלות לאן עוד יתפתח.

ברגעים היפים ביותר של "תודה על ליל אמש", העין רואת הכל של קמה מתהפכת אל תוך גופה ונפשה ומציגה שלל מופעים של מיניות משוחררת ומרנינה, תסביכים יפהפיים ומעין השלמה עם אופיו הבלתי ניתן לפיענוח של עולם החי, הצומח, האדם, הרוחות והשדים וכל השאר. מבין הדור החדש של הבלשיות העבריות, היא ללא ספק המשונה ביותר.