ביירון בנט ואחותו בנדטה (בני) מוזמנים להקראת צוואתה של אימם אלינור, שהותירה להם עוגה שחורה קאריבית מסורתית (ספוגה בהמון רום, כמו שצריך) וקלטת אודיו שבה היא חולקת איתם סיפור מדהים מימי נערותה בארץ הישנה, שבמרכזו שחיינית אמיצה וגילוי שלא ייאמן – אלינור היא בכלל לא מי שילדיה חושבים שהיא, ויש להם גם אחות אבודה שמעולם לא פגשו. זו הפתיחה המסקרנת מאוד של "עוגה שחורה", ספר הביכורים של שרמיין וילקרסון האמריקנית ממוצא קאריבי, שהשתמשה בחלקים מהביוגרפיה המשפחתית שלה לצורך העלילה. בני היא הכבשה השחורה, שברחה ללמוד בישול באיטליה במקום לזכות בהשכלה גבוהה ראויה בקולג' אייווי-ליג באמריקה כפי שרצו הוריה. ביירון הוא הילד הטוב, חוקר ימים נערץ וכוכב תקשורת בן 45. הם לא התראו כבר שמונה שנים, מאז שבני עזבה את בית ההורים בדרום קליפורניה בטריקת דלת, אבל עכשיו הם ייאלצו לשתף פעולה כדי לפתור את התעלומות הגדולות של חייהם, וזה לא יהיה פשוט.

הביתה הלוך חזור/ אילה דקל

השפה קלילה וזורמת, הסיפור סבוך ומורכב.

כשאלינור הייתה ילדה, היא בכלל נקראה קובי, בת לאם שנעלמה ואב אלכוהוליסט, שהתנחמה בזרועות גלי הים והייתה לשחיינית נועזת, כישרון שלבסוף עזר לה להימלט אל החופש ולחמוק מגורל נורא ממוות שייעד לה אביה הלא מתפקד. אגדת הפולקלור העסיסית הזו משתלבת בהווה של בני וביירון בחוטי תורשה עמוקי שורשים. בני תמיד רצתה בית קפה קטן, שבו תוכל להגיש את העוגה השחורה המיתולוגית מבית אמה; ובני תמיד עסק בים, בהצלתו ובכל מה קשור בו, זכר עמום לכישורי החתירה המופלאים של האם.

הסיפור על הפיכתה של קובי השחיינית לאלינור האמא מתבהר רק בחלקו השני של הספר. וילקרסון עושה זאת באיטיות מחושבת, כמו איזו שחרזאדה קאריבית, מובילה אותנו צעד אחר צעד לתוך עלילה פנטסטית, שנמתחת מהקאריביים אל לונדון ואדינבורו של הסיקסטיז, ועד לאמריקה של ימינו. בריחה ועוד בריחה ועוד אחת, החלפת זהות אחת באחרת, לידה, מוות ובריאה מחדש.

מלבד עורך הדין אולי, אף אחת מהדמויות ב"עוגה שחורה" אינה בדיוק מה שהיא נראית וצריך להודות שזה קצת מתיש – המעקב אחר מי זה מי, מי היה בעבר ומיהו עכשיו, עלול לעורר מיגרנה קלה עד מתונה.

באני, החברה הכי טובה של אלינור, שקצת מאוהבת בה והופכת לכוכבת שחייה ענקית, אמיתית, דמות השראה נפלאה ורבת עוצמה.

"לפעמים הסיפורים שאנחנו לא מספרים לאנשים על אודותינו חשובים יותר מהדברים שאנחנו כן אומרים".

חופשה בג'מייקה: מוזיקה מושלמת, חומרים משני תודעה וגוד וייבס ללא הפסקה.

תלוי. אולי וילקרסון עוד תפתיע באיזה רומן רומנטי או מותחן נחמד.

בדרך לפתרונות כל התעלומות שהיא מפזרת, וילקרסון לא חדלה מלהלום בראשנו באמצעות מניפסטי העצמה מהדהדים על גאולת האישה השחורה המוחלשת מציפורני האדם הלבן הרשע. נכון, זה חשוב, הכי חשוב בעידן פוליטיקת הזהויות, אבל מאוד משמים לקריאה. זה ספר שהוא יותר לחובבי אדם, ופחות לחובבי ספרות.