בעלה של פאולה מודיע לה שאחרי 15 שנות נישואין הוא עוזב אותה לטובת אישה אחרת, ושעות ספורות לאחר מכן מוצא את מותו בתאונת דרכים. ככה, כמו פצצה לפנים, נפתח "ללמוד לדבר עם צמחים" של מרתה אוריאולס, שהיה להיט עצום בספרד. הגיבורה, רופאת ילודים מרשימה מברצלונה, פורשת מיד מהציבור ומתבודדת בכפר השליו שבו מתגורר אביה, מלחין פרסומות בדימוס, ויוצאת אט אט מדעתה. פאולה לא רוצה לאכול, דבר לא מצליח לנחם אותה, ורק בינה לבין עצמה היא מוכנה להודות שהפרידה מצערת אותה הרבה יותר מאשר המוות – תחושה שמיד מעוררת בה בושה עמוקה. כאן בדיוק טמונה גדולתה של אוריאולס - דיוק רגשי עילאי.

גם זה יעבור/ מילנה בוסקט

נעים וזורם, גם בקטעים הקשים.

פאולה מפצחת מיד ובקלות את הקוד הסודי לטלפון של הבעל, מאורו, וקוראת את המסרים ששלח למאהבת שלו, קרלה. לנגד עיניה צומח יצור זר שכולו תשוקה ותאווה, הפוקד על האישה הצעירה שמולו ללבוש חוטיני ומפרט עד כמה הוא משתוקק אליה, וזה כל כך שונה מהקור המכאני שאפיין את יחסי המין של מאורו ופאולה בשנים האחרונות, סקס של נשואים.

בתנועת מטוטלת שנעה בין המנותק והציני לבין הרגיש והסנטימנטלי, אוריאולס יוצרת עבור פאולה תהליך אבל פרטי, שבעצם יש בו בעיקר שלב אחד – כעס נורא. פאולה לא מצליחה להיות עצובה כמו שצריך, לא מסוגלת להתאבל ממש. מה שנשאר אחרי הזעם הנורא הוא מעין געגוע עמום, זיכרון המנסה לטשטש את נסיבות הפרידה ומעלה את ההיסטוריה המשותפת – רגעים יפים ורכים, לפעמים אפילו קצת רומנטיים. אחרי שגם אלה חולפים נותר רק להמשיך הלאה, לצלוח את הכאב, לחזור לחיים האמיתיים. וזה קשה מנשוא.

לפעמים הסנטימנטליות של אוריאולס קצת עולה על גדותיה והופכת לדביקה מדי.

קים, הסקס הראשון שפאולה מרשה לעצמה אחרי שהיא יוצאת מההלם - נגר בעל ידי זהב שיודע לטפל היטב לא רק ברהיטי עץ, עם מגע שיהפוך אפילו אלמנה שחורה לאלמנה עליזה.

"אני יכולה לטפל בעצמי, אפילו אם זה יהיה רק בעצבים שלי, לישון, לקחת כדורים, אבל אי אפשר לרשום תרופות לכל סיטואציה, הסיטואציה שלי היא פשוט החיים, החיים שקורים ונתקעים".

ברצלונה, כמובן. עיר כל כך מושלמת, שכיף להיות בה גם אם זה לגמרי לבד.

בהחלט. אוריאולס היא כותבת נפלאה, שיהיה מסקרן לגלות לאן תמשיך מכאן.

שלבי האבל של פאולה כוללים גם מפגש מצמית את המאהבת הצעירה והיפהפייה של הבעל – אל דאגה, היא מתנהגת למופת – הישענות על החברה הכי טובה לידיה, רופאת ילדים גם היא עם בעל ושתי בנות מושלמות, ואז, במהלך עלילתי נפשי מורכב וכתוב למופת, חיבור על זמני, מטאפיזי, בין מות אמה של פאולה כשהייתה רק בת 7 לבין האובדן הנוכחי. מזמן כבר לא קראנו מפת דרכים רגשית מדויקת כל כך, דיכוטומית כל כך, אמביוולנטית כל כך, או במילים אחרות – נשית כל כך.