ביקורת מזוית אחרת
רן בן-נון
הסיוט האורבני של קרינה סיינז בורגו יכול לקרות גם כאן ועכשיו
תקציר מנהלים
היא קוברת את אימה ונשארת לגמרי לבד בעולם, ואיזה עולם נורא זה – ונצואלה הנתונה למשטר צבאי אכזרי המשליט אימה ברחובות, אינפלציה מטורפת, אלימות גואה, כנופיות פשע מטילות טרור, אין שירותי בריאות, אין מה לאכול. "הבת של הספרדייה", ספרה של קרינה סיינז בורגו שהיה לאחת הבכורות המדוברות בדרום אמריקה בשנים האחרונות, מתרחש בקראקס החבולה והפצועה, מקום שבו לחיי אדם אין ערך בדיוק כמו לכסף. בעולם ברברי ואלים כל כך, לעורכת ספרותית בודדה אין הרבה מה לחפש, סיכויי ההישרדות שלה קלושים. עיניים זדוניות כבר בוחנות בתאוות בצע את המעט שנותר לה, היא יודעת שימיה ספורים.
כמו מה זה
הסיפור של השיניים שלי/ ולריה לואיסלי
קל/כבד?
קשה, כואב, תובעני. כמעט ספר עיון בחלקים רבים.
למה כן?
הנורא מכל הוא אובדן החמלה, שמעיד בעצם על אובדן צלם אנוש. כשכבר לא אכפת לך מכלום ואת מידרדרת למצב החייתי הכחוש של סיפוק הצרכים הבסיסיים בלבד. דרך הטרגדיה של קראקס אנו מבינים עד כמה כולנו, בני האדם, רחוקים רק סנטימטרים ספורים משם. צריך רק גנרל מטורף אחד עם קומבינה פוליטית אחת, צירוף מקרים טראגי אחד, כדי להפוך גן עדן לגיהנום, בני אדם לחיות טרף. האנושיות הזו שאנו כה גאים בה היא רק קליפה דקיקה, שמתחתיה מסתתר סיוט אפוקליפטי סופני.
למה גם כן?
בכאב עצום וצער עמוק מתארת אדלאידה את ארצה היפה שהלכה ונחרבה, את עירה האהובה שנפלה קורבן לשודדים ובוזזים מכל הסוגים. בקראקס יושבים בחושך כי החשמל נפסק וברקע נשמעים הדי יריות. לא ניתן להימנע מהידיעה שאיכשהו, מתישהו, אחד הכדורים התועים האלה ישיג גם אותך.
למה לא?
קשה להשתחרר מהתחושה שלבורגו חשוב יותר להיות "חשובה", וזה בא על חשבון הצורה הספרותית והנאת הקריאה הפשוטה. הספר עמוס בלא מעט דידקטיות הרצאתית מתישה ולפרקים זה קצת יותר מדי.
דמות לקחת
אורורה פרלטה, השכנה הספרדיה של אדלאידה, שפורשת מהעולם בפתאומיות ומעלה אצל גיבורתנו כמה וכמה רעיונות מהפכניים במיוחד.
משפט לקחת
"הסתכלנו זה על זה ארוכות. נגענו זה בפניו של זה כמו כדי לאשר את קיומנו. נגענו זה בזה כדי לוודא שבמדינה הגוועת שבה אנו נמצאים, איש עוד לא הרג אותנו".
איפה קוראים?
קראקס, אבל לא זו שמתוארת בספר, אלא זו שלפני ואחרי, עיר קסומה המשלבת ברוב חן את הלטיני עם האירופאי.
נחזור לעוד?
כן. בורגו היא הבטחה ענקית שמאוד מסקרן לגלות איך והאם היא גם תקיים.
השורה האחרונה
לצד הסיפור המטורף שבורגו פורשת בכישרון ניכר, "הבת של הספרדייה" הוא גם טקסט פמיניסטי מרשים על נשים שהפכו לגיבורות פשוט כי המציאות הכריחה אותן. לפעמים לא נותרת לך כל אפשרות אחרת מלבד להיות גדולה מהחיים.