סופי בת ה-31 היא בחורה חכמה, יפה, רגישה וגם עיוורת לחלוטין. עולמה הקטן והבטוח בדירת סבתה האוהבת מתערער כאשר שלומי, בנם הקשוח אך הפגיע של השכנים, פורץ באופן בלתי צפוי לחייה. לכאורה אין להם דבר במשותף: שלומי הוא מרוקאי נרגן שעובד על המשאית של אביו, ואילו סופי היא בובת חרסינה רוסייה שחיה בעולם של ספרים וחלומות. אבל שניהם חטפו כאפות מהחיים ובדרך לא דרך נוצר ביניהם נס נפלא, עדין, מרגש וגם... מסוכן.

אשכול נבו פינת מיכל שלו, על עיוור.

קל לקריאה, מותיר משקעים.

אתם תזדהו, תתרגשו, תתאהבו ותכאבו עם סופי, ולעולם לא תסתכלו על הצבעים בעולם באותו אופן. מי שלא יזיל דמעה בסוף כנראה שאין לו לב.

נוסף לנקודת המבט העיוור אך הצלול והעשיר של סופי, יש בספר פרקים מהזוית של דמויות אחרות והכל מסתדר יחד לפאזל גדול ומורכב שנקרא החיים בישראל.

לבכם עלול להישבר.

סבתא גניה הרוסייה שלא דופקת חשבון.

"ובעיקר היתה הוודאות על קיומו של עולם שלם, כמו הירח, שהוא עוצר נשימה ומרהיב; שהוא סימפוניה של בטהובן ברגע של קרשנדו מתמשך - והיא מנועה ממנו."

בחושך, על מצב לילה.

כן, ובתקווה שהספר הבא הוא על חירשת. צריך יותר ספרים ישראליים עם גיבורים כתובים היטב אך בעלי מוגבלות. לא סתם האוסקר תמיד הולך למי שמשחק את הנכה.

ספר מתוק-מריר עם לב גדול ובלי שום קיטש, וזאת על אף שהוא עוסק באהבתה של יתומה עיוורת.