ג'סיקה היא מאפרת ניו יורקית עסוקה שלא מאמינה ביחסים ארוכי טווח. היא הגיעה לעיר הגדולה מפנסילווניה הרחוקה והותירה מאחוריה זוג הורים ואחות בעלת צרכים מיוחדים, כך שכאן היצור היחיד שמתקרב לליבה הוא לואי, כלבה המרוט. גיבורת "אנונימיות מובטחת" של כוכבות ספרות המתח שרה פקנאן וגריר הנדריקס היא יפהפייה בת 28 שבעברה רק שתי מערכות יחסים רציניות, לפחות אחת מהן רעילה עד בחילה. היא קצת חסרת מעצורים, וטוב שכך. כדי לעזור להוריה לטפל באחותה, ג'סיקה נרשמת לניסוי חברתי/ פסיכולוגי העוסק בגבולות המוסר, שאמור לשלשל לכיסה כמה מאות דולרים חיוניים. היא יושבת לבד בחדר סגור ומקלידה למחשב דברים שמעולם לא סיפרה לאיש בכנות מוחלטת, אבל למרות זאת אנו מרגישים שיש עוד כמה דברים, הרבה יותר גרועים, שהיא שומרת לעצמה.

מאחורי עיניה/ שרה פינבורו

קליל ומשגע, ובעיקר כיפי להחריד.

בתוך ההצצה לחייה של ג'סיקה אנו זוכים להתחבר למבטה של הדמות שמאחורי המחקר, ד"ר שילדס, שחשיפתה מסקרנת לא פחות. החיבור ביניהן הוא קסם מותחני מסוג חדש, שילוב של סקרנות רכילותית עם תחושת אימה מזדחלת שלא ניתן לשחרר. עומד לקרות כאן משהו נורא, במובן המגניב ביותר.

ד"ר שילדס מהחיים האמיתיים שונה מאוד מהדמות שציירה לעצמה ג'ס בדמיונה לפני המפגש, וזה רק הצעד הראשון בשורה של הפתעות שמחכות לה. העיסקה פשוטה: ככל שתיחשף יותר וככל שתסכים לקבל על עצמה סיכונים גדולים יותר – התמורה תהיה גבוהה יותר. עד כמה זה מסוכן באמת? הנדריקס ופקנאן יוצרות מתח גבוה וציפייה אדירה, שמתממשת אט אט לנגד עינינו, ואז מגבירות עוד קצת.

בערך בשליש הספר כבר אפשר להתחיל לנחש לאן כל זה הולך (ספוילר: לא למקום טוב), וגם התיאורים נוטים פה ושם אל קיטש הכתפיים הרחבות והעיניים הירוקות. לא שזה מפריע במיוחד.

ג'סיקה היא פשוט גיבורה נהדרת – נערה דיגיטלית שמשחקת בתחכום מניפולטיבי בתוך עולם אנלוגי מיושן של זוגיות, מונוגמיה ומחויבות לכל החיים. למות עליה.

"אפילו כשנדמה שהכאב הגיע לשיאו, תמיד יש לו לאן לטפס".

ניו יורק המופלאה, הרקע המושלם לכל עלילה שתבחרו.

בכיף. גריר את פקנאן הן מעצמת בידור בנסיקה מתמדת.

"אנונימיות מובטחת" הוא מותחן מהנה להפליא – זו כתיבת מתח נשית מזן חדש, כמו של שרה פינבורו, קרוליין קפנס ודניז מינה, בין השאר, שיוצרת נשים גדולות מהחיים ולוקחת אותן עד מעבר לקצה. במילים אחרות: הגילטי פלז'ר האולטימטיבי.