אחת לכמה זמן – קצת יותר מדי, לדעת רבים – מפנקת אותנו אלת הספרות העברית נורית זרחי בספר למבוגרים, וזה הרגע לעזוב הכל, להתרכז ולספוג מעט דברי חוכמה, עד לפעם הבאה. קבלו את "יחסי עם ג'וני מ'", קובץ סיפורונים והגיגים חדש מאת הגדולה מכולן. זה מתחיל עם "הצוות", האנשים שלך בעולם, אלה שאמורים להיות לטובתך תמיד. אבל עכשיו מצטרפת לפתע לצוות שלה דמות חדשה – המאהבת של בעלה ולא פחות מכך, בעלה של המאהבת, שמתקשר אליה ואף גורר אותה לחזות במעללי בני הזוג הבוגדניים. זה לא נמשך זמן רב, וגם נטול דרמות כמעט, מעין ריחוק סטואי שמתחתיו רוחש כאב עמום. אלה החיים על פי זרחי והדיוק המהמם שבו היא מתארת מצבים.

חמישה רומאנים קצרים וסיפורים אחרים/ נטליה גינצבורג

עומק הגותי עצום, שאינו מכביד על נעימות הקריאה.

בסיפור הנושא מתברר שג'וני מ' היא ג'וני מיטשל בכבודה ובעצמה. סטודנט צעיר לכתיבה מגיש לגיבורת הסיפור קלטת של היוצרת האמריקנית האגדית. קשרים אנושיים הם הפלא הגדול בעולם. זה לא קשר מיני – הוא צעיר מדי, וגם בכלל לא ברור אם הוא סטרייט, אבל משהו נוצר שם, משהו גדול, שהוא מעבר לזמן ולמקום; קשר בין שני אוהבי ספרות וספרים. המילה היא מעל הכל, היא זו שמחברת, היא זו שבגללה לעולם לא נגמר הגעגוע.

הסיפור היפה בקובץ, "הראשון והשני", מתאר עוד משולש רומנטי, אבל מסוג אחר. בעלה של הגיבורה והאקס שלה הופכים לחברים טובים, ואז היא מגלה שבעצם לא עשתה דבר ונשארה באותו המקום – תקועה עם אותו דגם ישן של ישראבלוף אנושי טיפוסי. המסקנה: עדיף כבר כלב.

הספר קצר מאוד. קצר מדי.

גיבורת הסיפור "האשורים" היא אישה שהמאהב שלה הוא מרצה להיסטוריה, המעורר בה מחשבות משונות – האם נשים יוצאות מדעתן בכוחות עצמן או שהגברים שאיתן גורמים לכך? מבוא לגזלייטניג למתחילות.

"הכוונה היא לא להעמיס על החוויה פרטים נוספים כדי סיפור, אלא להפך, להוריד ככל האפשר מן החומר עד שייחשף פרצופם העירום של החיים".

בית ישן, קטן ונעים, במושב דרומי נחמד, עם חצר קטנה להגג בה.

תמיד. נותר רק לקנא בילדים, שתמיד מקבלים קצת יותר נורית זרחי מאיתנו.

הספר מסתיים באטיוד על הספרות. אנחנו רוצים לכתוב עוד לפני שיש לנו בכלל מה לכתוב. רוצים להיות במלאכה הזו, שמפענחת את העולם ועוצרת את הזמן. זרחי כותבת על דמות המספרת שלה ויש בה משהו פורץ דרך, שמחפש מקומות חדשים בין הדחף להתבטא לבין הצורך להיקרא. היא מסבירה במילים ספורות את הרזון המופלא של כתיבתה, את ההפשטה, העירום. זה טקסט שיותיר כל אדם כותב, או קורא, פעור פה וחסר נשימה.