במשפחה יהודית בעיר אפורה, אבא נעלם, אמא בדיכאון וסבתא רדופת זכרונות. למאשה בת החמש לא נותר אלא להימלט למחוזות הדמיון, עם פיטר פן ורובין הוד, אבל גם עם שלל מכשפות, רוחות ושדים, שבאים לבקר בלילה. בפתח קובץ הסיפורים של ריטה קוגן נמהלות גותיקה כבדה ושפה קלאסית מרשימה אל תוך חוויה מצמררת ומתמשכת – מהילדות הגלותית ועד לחיי העלייה הגדולה של שנות ה-90 בישראל, אז מאשה הקטנה והנוגעת ללב מתחלפת בוויטה הבוגרת, והמרגשת לא פחות.

תורת הקבוצות/ כרמית סחר

בהחלט קריאה מאתגרת, לשונית ותוכנית.

סיפור הנושא שייך לתחילת גיל ההתבגרות ומתרחש בחוף הים השחור, עם ניצני התאהבות ראשונה בבן משפחת חברים לחופשה. האסטרטגיות של מלחמת המינים נקבעות כבר עכשיו, כשהדמיון פולש אל תוך המציאות ומחלק אותה בחדות בין טובים לרעים, והתום הילדותי מתפוגג לטובת מלחמת הישרדות אכזרית שאין בה מתיקות יתרה.

במרכז הקובץ ניצבת הנובלה "1994", על השנה הדרמטית בחייה של ויטה, ארבע שנים בארץ, לפני צבא, כשהיא גרה עם אמה ובעלה השני המגעיל בקריות ומעבירה את הזמן בחלוקת שאלונים לנהגים בכרמל. תמיר, ילד שמנת ענק ורכרוכי, הוא האהבה הראשונה שלה, גם כשהוא מועך את בשרה בכוח ועושה בה כרצונו. תמיר מכיר לוויטה את מסתרי העיר התחתית כמו היה איזה פאוסט מודרני המדרדר אותה במורד מעגלי התופת של דנטה: המוזיקה של דיוויד בואי ופינק פלויד, מועדון רכבי היוקרה של ילדי העשירים, ולבסוף מסיבות הטכנו השבטיות והכתות השרלטניות למודעות עצמית. בכחנליה מהבילה, מתוארת בעוצמה שירית אדירה, המסתיימת בשואו דאון אפי כמחווה לסרט התקופה, "רוצחים מלידה" של טרנטינו ואוליבר סטון.

לא כל הסיפורים אחידים ברמתם. "ככה וככה", למשל, עוקב אחר אלינה, הרוסיה האובר-אצ'יברית החרשנית, שמתקשה עם העברית הנפתלת של שיעורי הספרות וחולמת להיות מקובלת. סיפור נוער מוזר ומשמים במקצת, עמוס בפרטים לא הכרחיים.

ויטה היא נערת החלומות האולטימטיבית, ג'ינג'ית דקיקה ועצובה עם עברית מופלאה וזעם פנימי עצור. לחבק אותה חזק.

"היא עוד אהבה אותו, אהבת אביונים אמנם, שהיתה יותר חרדת הלבדות, הנוספת אל גאוותה החבולה, מאשר אותו רגש ההתמסרות שמילא אותה בראשית".

חיפה של קוגן היא התרחשות אורבנית מהבילה בלתי פוסקת, שמאוד מסקרן לגלות.

כן. קוגן היא כותבת אדירה. נשמח מאוד לקרוא רומן באורך מלא שלה.

ההישג המהמם באמת של קוגן מגיע לקראת סוף הקובץ, ב"סיפור דמיוני לחלוטין", שבו היא מתאבדת בעוז על הטאבו האולטימטיבי של פנטזיית האונס הנשית. הגיבורה חסרת השם מדברת בגוף ראשון, חשופה ופגיעה עד לעצמות, והסיפור שלה יותיר אתכם פעורי עיניים והפוכי קרביים. היה או לא היה? בעצם, זו בכלל לא השאלה הנכונה.