היא גרושה מאז שנת 2004, אמא לשני ילדים בוגרים, גרה בגפה על גבול תל אביב-גבעתיים וידיה עטורות שריטות עמוקות מהיצור היחיד שטורח להתייחס אליה - החתול שלה, פרינס. שרי, גיבורת "עורכת מלווה" השנון של ורד זינגר, אולי מרגישה בהתחלה כמו קלישאה עירונית טיפוסית, אבל לאורך פרקי הספר האפיזודי היא הולכת ומתפתחת לאמירה חדה, סרקסטית, מרושעת ואפילו מהנה על בדידות בהמון וצימאון כואב לקשר בפאתי הכרך, ולא פחות מכך - במעמקי הביצה הספרותית המצחינה.

ג'ונסון 38/ אביבית משמרי

קליל וזורם, אבל מאוד מתוחכם.

שנותיה כמגיהה, עורכת לשונית, עורכת, עורכת מלווה, כותבת "גבים" (כריכות אחוריות), לקטורית, כותבת צללים, סופרת מעוטת-מכר ואפילו מתרגמת (מאמהרית!), הופכות את שרי למאבחנת עילאית של כל תחלואי הענף עתיר האגואים העצומים, השרלטנים תאבי הבצע ושלל המשעממים הנפוחים מחשיבות עצמית למיניהם. היא הפועלת השחורה, "נמלת האש" שמאחורי כל הגרפומנים, העילגים ונטולי העלילה לדורותיהם. היא פשוט גיבורה.

במגע העדין והחכם של זינגר, חיי העבודה הלא מתגמלים ועולם הרגש האורבאני המנוכר מתחברים לשלם מפליא במורכבותו, שמצליח להיות משעשע עד אימה וכואב עד בחילה בעת ובעונה אחת. העצבים החשופים שהפכו אותך למשכתבת עילאית, הם בדיוק אלה שירסקו את נשמתך שוב ושוב בעוד דייט כושל ועוד אחד, נורא מקודמו.

ספר ברנז'אי להחריד, שספק רב אם מי שאינו משכשך בביצה ימצא בו עניין כלשהו.

תוך שהיא משייטת במדמנה בניסיון נואש לשרוד ולא לטבוע, שרי היא גם רווקה תל אביבית בסוף שנות ה-40 לחייה, פחות אטרקטיבית בעיני עצמה עקב נכות קלה וקורבן נצחי אומלל לדוש המוניציפלי המצוי על כל גווניו וצורותיו: סופר מבוגר תת-תפקודי, מאהב נשוי לשמונה דקות בדיוק, דוקטור נחשק שמגלה בה אפס עניין ואפילו קשיש חביב מבריכת השחייה, שלרגע עגום אחד נראה כפוטנציאל לקשר כלשהו – אבל רק בתוך המים.

כל השקרים הם יצירי הפחד. לכל שקר המנגינה המיוחדת שלו, ובכל זאת הכלי שמפיק אותן הוא אחד, ואין בלתו.

בהמתנה לסדנת כתיבה של סופר ידוע למחצה בבית אריאלה.

ודאי. ורד זינגר היא בלוגרית נפלאה ושנונה, וסופרת מוצלחת אפילו יותר.

הספר כתוב היטב בעברית רזה ומדודה, בנוי לתלפיות - פרקיו בדידים אך עם זאת ממשיכים אלה את אלה – וכמעשה קסם, שרי הכה גנרית היא גם יצור נדיר וייחודי שהמעקב אחר עלילותיו מסב לקורא עונג רב בין קשיחות לחמלה. בעולם עוין וקר, היא מנווטת עצמה אל עבר חידלון בלתי נמנע, שבסופו לא נותר אלא לשאול בשביל מה כל זה, למי בכלל אכפת ואיזה חותם שולי הותרת בעולם. הכל סתם, הכל מופלא.