הם בילו את ירח הדבש שלהם באיטליה ואז קרעו את כרטיסי הטיסה חזרה, ופשוט נשארו. אפשר להבין אותם – כל כך יפה שם. כל מי שביקר אי פעם בטוסקנה היה רוצה לעשות את אותו הדבר בדיוק. אבל שבע שנים אחרי, יכול להיות שההחלטה הייתה קצת נמהרת, ובמקום הזה מתחיל ספר הביכורים השנון להפתיע של עינת בדי . לתמנע ורועי, גיבורי הספר, אין מספיק כסף כדי לכלכל את עצמם ולממן חינוך איכותי לבנם. הם נמצאים במעין לימבו קיומי, לא פה ולא שם, לא מספיק קבוע ולא מספיק ארעי, שיוצר מגוון מרשים של סיטואציות משונות, שבדי מתארת ברוב השראה – במיוחד כאשר בווילה הסמוכה למקום מגוריהם עובר לגור אציל איטלקי אמיתי, כלומר, בערך, משהו כזה.

הבת היחידה/ א.ב יהושע

מפתיע בקלותו, בכלל לא מה שהייתם מצפים.

הכסף הולך ואוזל ותמנע, המספרת, הולכת ומשתבללת אל תוך עצמה, ישנה כל היום וסתם בוהה בשעות הערות. השכן המבטיח מתגלה כבן אצולה רק על הנייר, אין לו מימון לחימום הנכס והוא נמצא שם רק כדי שהוריו לא יגזלו ממנו את מה שהורישה לו סבתו. הוא אפילו מוכר את עצי החווה, למרבה הזוועה. זה ספר שגיבוריו חיים בעולם חייזרי המתנהל לפי לוח שנה חקלאי, שכולו קדושים נוצרים וימי נטיעה וקציר, ובעצם גם הם נטועים שם, אך גם קצת נסחפים ברוח.

בלי ספוילרים, בערך באמצע הספר מתחוללת תפנית מאוד לא צפויה ומשעשעת למדי, שמטילה שלל אורות וצללים על כל מה שנהוג לחשוב על נישואין, אהבה וזוגיות, ועל פערי התרבות העצומים בין מה שנהוג באיטליה לבין מה שמקובל בישראל. השכן, ביסארי שמו, כבר בן 53, צובע את שערו לבלונד ואם לא היה יורש את הווילה היה ממשיך לגור אצל הוריו עד יומם האחרון, כנהוג בארץ המגף. כשכל זה מסופר לצד עלילת ההיכרות המשונה של תמנע ורועי, המבוגר ממנה בעשור ואב לשניים מנישואיו הראשונים, עינת בדי גורמת לנו להרהר עמוקות בכמה נואשים אנו צריכים להיות כדי לא להישאר לבד.

התלישות של תמנע, רועי ובנם סהר עוברת גם אל הקורא ומשרה דכדוך מסוים, מן תחושת "מה הטעם" שמחלחלת אל תוך הנפש ומכבידה עליה מאוד.

אגתה, החברה היחידה שיש לתמנע באיטליה, אחות רחמנייה בבית אבות, שהגיעה מרומניה אבל יודעת לזמזם ברוב חמידות "ציף ציף מעל הרציף".

"השמיים, כחולים כמחטא אסלות, שימשו רקע הולם לנוף. נדמה היה שאפשר להריח את האקונומיקה".

וילה בטוסקנה, כמובן. ותביאו את כל המשפחה בכיף.

כן. עינת בדי היא סופרת עתירת פוטנציאל, שנמצאת רק בתחילת הדרך.

"חג המכשפה" הוא יום היפוך האביב, שבו שורפים בובת מכשפה במרכז העיירה – כן, גם לאיטלקים יש סיילם משלהם. אבל מיהי המכשפה? האם זו תמנע, עם החיבור המיוחד שלה לטבע ויכולתה לעורר צמחים? או אולי זו מושא תשוקתו החדשה של ביסארי, שבה תלויות כל תקוותיו? האם שולטים פה עוצמת האהבה או כוחות האופל? ואולי בעצם כולם שייכים לאותו מקור קדום – אמא, אדמה.