זה נפתח בתיאור של טריפ LSD ב-1993. כמו ישראלים רבים, גם גיבור ספרו של מתן חרמוני מקפיד להסתמם עד אובדן חושים בגואה, אחרי הצבא, עם החבר'ה. אבל אצלו זה הופך לקריירה, אם כי קצרה למדי, כבלדר סמים, שמעביר כדורי חשיש מעולה מהודו לאוסקה, יפן, עד שמשהו משתבש. מאוד משתבש. אך כפי שגיבורנו לומד אחרי הצבא לעשות כסף מסמים – באוניברסיטה הוא לומד לעשות כסף אפילו ממדעי הרוח. הוא מזהה מספר עקרונות שהספרות והפילוסופיה עובדות לפיהם והופך אותן תחילה למפעל מצליח לכתיבת עבודות ובהמשך למיזם בינלאומי ל"ייעוץ אינטלקטואלי" ויצירת "תשתית רוחנית". עד שמשהו משתבש.

איך היות לבד/ ג'ונתן פראנזן

קליל אך לא קליל מדי, נעים, מגניב, כיפי להחריד.

אם אתם רוצים להרגיש טוב עם החיים שלכם, עשו לעצמכם טובה ותקראו תיאור טריפ של מתן חרמוני. ב"מחר אני יוצא מזה" הוא כבר לא משייט בעברית הגבוהה של "היברו פבלישינג קומפני" ו"ארבע ארצות", וגם לא משכשך ברשע הסאטירי של "שפילפוגל, שפילפוגל" הלהיטי, אלא ממציא את עצמו שוב מחדש כמעין רבע עד חצי פילוסוף מסטול, שמותח את גבולות המרחב והזמן בתיאורים יפהפיים. המציאות היא דבר נזיל שעם קצת עזרה, תוכלו לעצב אותה בעצמכם.

איך שמתן חרמוני יודע לספר סיפור. "מחר אני יוצא מזה" הוא עלילת פשע נהדרת שהופכת למהתלת עסקים מגניבה ומהנה באופן קיצוני, אבל לא רק – יש בה תובנות והארות על טבע האדם ועל שוק חופשי, על כלכלה מודרנית ועל אלה שתמיד למעלה, אצולת ההון, לעומת אלה שנאלצים להרוויח את לחמם בזיעת אפם. לצערו, גיבורנו שייך לקבוצה השנייה.

עם זאת, את הגיבור הזה קצת קשה לחבב. הוא שוביניסט נוראי, קצת גזען, לא מעניין אותו דבר מלבד כסף והוא משתמש באנשים וזורק אותם הצידה באופן מביש וחסר מעצורים. אבל צריך להודות שמכל החומרים הלא נעימים האלה יוצאת דמות ספרותית מרתקת ונהדרת, שהמעקב אחר עלילותיה הוא עונג גדול.

ענבר, אשתו של הגיבור. יפהפייה, עשירה, מיוחסת, אוהבת, אבל בשום פנים ואופן לא פראיירית. את מה שהיא עושה לו צריך ללמד בבתי ספר לנשיות.

"אלה עם הכסף, הדבר שאני הכי מעריך אצלם הוא שבכל משפחה תמיד ישנו זה עם התשוקה ההפוכה. עם התשוקה להרס עצמי. לסמים, לניאוף, לעצלות ורהבתנות. לבזבוז ונהנתנות. ותמיד יהיה לו את הכסף בשביל לחיות חיים כאלה בדיוק".

טרקלין העסקים בנתב"ג, אם במקרה היה לכם מספיק מזל.

ברור. חרמוני הוא מהמהנים, החכמים, השנונים והמרתקים שבכותבינו, זיקית ספרותית אמיתית שכל ספר שלו שונה לגמרי מקודמו, אך לא פחות מדויק ומוצלח.

יכול מאוד להיות שבתוך כל אחד מאיתנו, או לפחות רובנו – או לפחות הגברים הסטרייטים שבינינו – מסתתרת מפלצת ברברית שרק רוצה לפרוק מעליה את כבלי התקינות הפוליטית ולצאת למסע כיבושים ומימון המונים מהודו ועד כוש, סליחה על הביטוי. חרמוני מספק בדיוק את הצורך הזה – פראי, קשוח ולא מתנצל. רוקסטאר ספרותי אמיתי. בחיוך הציני המדויק שלו, הוא מצליח ללגלג על השיטה הקפיטליסטית, על המחשבה המערבית ועל הרוח האנושית עצמה, כשהוא אורז את כל הגותו למשנה סדורה, בלתי שבירה, ואפילו משתלמת, לפחות זמנית. צמצמו את את העיניים כמו ב"אמנות המלחמה" של סן צו – וגם אתם תראו את האור.