איליי בן ה-12 גר בדארה, הפרבר המטונף והעני ביותר בבריסביין, אוסטרליה, באמצע שנות ה-80. אימו ובן זוגה הם סוחרי סמים, שמפאת עיסוקם נעדרים מהבית שעות רבות ולעתים אף ימים שלמים, כך שהבייביסיטר של איליי הוא סלים, אסיר משוחרר שריצה מאסר עולם על רצח וכל עולם הדימויים שלו רצוף בשלל סצנות זוועה הלקוחות מהחיים שמאחורי הסורגים. אבל איכשהו, איליי ואחיו הקטן גאס, שהפסיק לדבר מבחירה לאחר שהוריהם נפרדו, גדלים רוב הזמן כמו שצריך, מוגנים ואהובים, לא חסר להם דבר. גיבור "ילד בולע יקום" מצויד בדמיון מרהיב, שצובע את העולם בשלל גווני סיפור והשראה, המקבלים ממד של עומק ותובנה דרך עיבוד התודעה הבוגרת הכותבת, ואילו אחיו גאס הוא גאון קטן שאצבעו כותבת באוויר טקסטים חידתיים, שרק אחיו יודע לפענח. מתוך הכאוס והדלות נובעת עוצמה פיוטית אדירה.

חול טובעני/ סטיב טולץ

נעים וכיפי לקריאה, אך עתיר עומק ומשמעות.

החיים עם הורים נרקומנים פחות נוראים ממה שניתן לחשוב כשזה מה שאתה רגיל אליו ואתה לא מכיר שום דבר אחר. ההתמכרות, הגמילה, ההתמכרות מחדש וחוזר חלילה הופכים לטקסים שבטיים משפחתיים תקופתיים שיש לעבור אותם מידי פעם ולהמשיך הלאה, להבין שזה חלק מהחיים. להבין את העובדה שהמבוגרים האחראים עליך אוהבים אותך כמו כל ההורים הרגילים בעולם, אבל יש שם עוד משהו חזק מהם, מעין כוח עליון שלפעמים אין כל ברירה מלבד להיכנע לו ולתת לו לעשות את שלו, עד לפעם הבאה.

הילדות של איליי וגאס אולי אחרת, מוזרה קצת, מאתגרת, אבל בשום פנים ואופן אינה אומללה. איך זה מרגיש לגלות בפעם הראשונה שאתה שייך בעצם למה שנקרה "הרעים"? זה מרגיש בסדר גמור. אתה פשוט לומד מגיל אפס שאין באמת דבר כזה, טובים ורעים, וצריך להסתדר עם מה שיש, כולל עסקאות אפלות בחדרים סודיים ואלימות קשה, אכזרית, חסרת מעצורים. אבל כל עוד יש להם זה את זה, הם יהיו בסדר. החיים הם מה שאתה עושה מהם בלי כל קשר לנתוני הפתיחה שקיבלת, בתנאי שאתה מספיק אמיץ, מספיק שורד אמיתי.

לפעמים דלטון נסחף קצת יותר מדי עם הסנטימנטליות ומסחטת הרגשות.

אימם של איליי וגאס היא בלונדינית חלומית, אנורקטית, שבקטעים הנרקוטיים הקשים שלה נדמית בעיני בנה למלאך משמיים. אישה נדירה באמת.

"אתם חופשיים, אלה שעות השמש שלכם ואתם יכולים להאריך אותן לנצח אם תראו את כל הפרטים".

מתחילים בסידני, ממשיכים בבריסביין ומסיימים בלב האאוטבאק, שם כל הרהור קיומי מקבל משמעות כפולה.

כן. יהיה מעניין לגלות מה כוחו של דלטון בסיפור פחות אוטוביוגרפי.

כבר עכשיו איליי ניצב בפני ההחלטה הגדולה של חייו – להיצמד לחלומו הנצחי ולהפוך לעיתונאי חוקר, האיש משכונת הפשע שיודע לתאר אותה טוב יותר מכולם, או להיכנע לתכתיבי השוק ולהצטרף לעולם הפשע בעצמו, כלומר להתחיל לעבוד אצל חברו הטוב לספסל הלימודים, נצר לשבט יוצאי וייטנאם ששולטים בעסקי הסמים בעיר באמצעות ייבוא חומר משובח מארץ מולדתם. דלטון, שפיזר לאורך ולרוחב הסיפור לא מעט סממנים אוטוביוגרפיים, כבר יהפוך אותו לאגדה.