זאב סמילנסקי נושא עמו ייחוס ספרותי מפואר ביותר, כבנו של יזהר סמילנסקי, הלא הוא ס.יזהר האגדי. אם מתעקשים, על "בג'נקיה", רומן הביכורים של סמילנסקי הבן, אפשר לומר שהוא קשה ומאתגר לקריאה לא פחות מאשר יצירותיו המוערכות של האב, ובראשן "ימי ציקלג", אך באופן שונה לחלוטין. הספר עוקב אחר שלל טיפוסים החגים סביב מגרש גרוטאות נידח בפאתי רמלה - וב"שלל" הכוונה להמון, פשוט רבים מספור. הראשון מביניהם הוא טיטו, עוזרו של בעל המקום עקי (קיצור של עקיבא), שהוא מעין דמון מוזר המוביל את אורחיו אל תוך כור המצרף, להלן הג'נקיה, מקום שבו תמצא את מה שאתה מחפש גם אם בכלל לא ידעת שאתה צריך את זה – ולא מדובר רק בחפצים גשמיים.

עלובי החיים/ ויקטור הוגו

כבד מאוד, על גבול הבלתי אפשרי.

נוח הוא יהודי אמריקאי שעלה לארץ עם אשתו ובנותיו כדי להקים בה יקב לתפארת. בג'נקיה הוא מגלה ציוד הכנת יין עתיק, שאולי היה שייך למשפחת רוטשילד עצמה. אחריו מגיע איצ'ו, שפוטר מהתעשייה האווירית ועכשיו מקים בצומת הסמוכה את "הג'חנון של פזית" על שם אשתו האהובה. את הג'חנון, אגב, הוא קונה קפוא בסופר ומוכר כיצירה עממית אותנטית למתלהבים.

יוכבד היא גיורת הולנדית חרד"לית גרושה, שמתמחה בהשגת מימון בינלאומי לפרויקטים מדעיים אזוטריים, ואילו רוני הוא עיתונאי חוקר העוקב אחר פרשייה מוזרה שבמרכזה שוטר רפה שכל שהסתבך ונשלח לצד הלא נכון של הסורגים ועורך הדין הנכלולי שנשכר להגן עליו. ויש גם טבח יפני המתמחה בפלאפל, מורה לכינור שדומה קצת ללפריקון, יפהפיות מיוסרות ומתמסרות שרק מוח גברי יכול לברוא, ועוד ועוד דמויות שהתודעה הקוראת אינה מסוגלת להכיל ולעקוב אחרי כולן.

הספר הזה הוא מעין מתקפה חושית שמתנפלת עלינו כמעט באלימות ולא נותנת מנוח. איכשהו, מתוך בליל ההתרחשויות, הדמויות והקולות מתגבש משהו שניתן לקרוא לו סיפור – אך ספק רב אם אכן תצליחו להגיע להשלמתו בחתיכה אחת.

אליאנה, גרושה ואמא לשתיים, אלילת פייסבוק חלומית לחלוטין, שקוראת בוקובסקי וניטשה ונשארת בחיים רק בשביל הילדות. היא תשבור לכם את הלב באלף דרכים שונות.

"מה זה רגיל? ומה זה בלתי רגיל? אפשר בכלל להגיד דבר כזה, מה רגיל ומה לא רגיל? אתם יכולים? הרי זה הכל תלוי בך, כן? בכם, בי. מה שרגיל היום הוא בלתי רגיל מחר".

טיול מקיף ומעמיק ברמלה והסביבה. מצטערים, אין ברירה.

רק אם האני הקורא שלכם הוא טיפוס סיזיפי, ואולי גם טיפה מזוכיסטי.

"בג'נקיה" בעצם כופה עלינו סוג אחר וחדש לחלוטין של קריאה. ברקע אכן מתקיימת איזו עלילת רצח/ היעלמות רופפת, אבל אין שום סיכוי שתצליחו לעקוב אחריה ולכן האפשרות היחידה שנותרה היא פשוט לעזוב ולהתמסר ליצירה המורכבת ורבת הרבדים הזאת, לגודש המלל האינסופי, לסטייה מהנושא שהופכת לסוג של דת חדשה. שנאמר, בהצלחה עם זה.