בתחילת "איך לאהוב את בתך" של הילה בלום לגיבורה בכלל אין שם. כדי לתאר אותה נדרש רק שם תואר אחד – אמא. זה כל מה שהיא, זה כל עולמה. מרגע שבתה הגיחה מרחמה, חייה של האם מסתיימים וחייה של הבת מתחילים – והיא מוקדשת להם באופן טוטאלי, כל כולה. רק בהמשך הספר מופיע שמה של האם, יואלה. יש לה בעל אוהב, עבודה טובה כמעצבת גרפית באקדמיה, בית, הורים, מעט חברים. אבל לשום דבר מכל אלה אין משמעות. חווית האימהות שלה אינסופית, אין רגע שבו היא לא עוסקת בבתה, בגוף ובנפש, אין מקום לעניינים אחרים. זה כל מה שיש. זה הרבה יותר מאהבה. זה כל כך גדול, שלא ניתן להכיל את זה במילים, אבל הילה בלום מצליחה. "איך לאהוב את בתך" כתוב בצורת פרגמנטים קצרים של פסקה עד עמוד וקצת, לא תמיד בסדר כרונולוגי, שעוקבים אחרי פרקים שונים בחיי האם ובתה וחושפים את המקומות הכי נסתרים וסודיים בנפש, את מערכת היחסים הכי כאוטית וחידתית בחוויה האנושית.

דולי סיטי/ אורלי קסטל בלום

אל תתבלבלו מהפרקים הקצרצרים – זה לא קל בכלל. העומס הנפשי אדיר.

יש כאן אהבה ללא גבול וקנאה רעילה, תלות סימביוטית וחתירה לנפרדות והגדרה עצמית. לכל מילה יש משמעות דרמטית והרת גורל, כל מחווה קטנטנה נתונה לאלפי פרשנויות, והחיים המשותפים הם סדרה בלתי נגמרת של הקשרים ורמזים, שפת סתרים חידתית שגם דוברותיה לא מבינות תמיד את כל צפונותיה.

האימהות אצל בלום אינה אקט של בחירה – היא ציווי ביולוגי, אלוהי, שנכפה על האישה מלמעלה ואין לה כל שליטה עליו. אהבת האם היא גנטית, זורמת בדם, היא אינה יכולה להתנגד לה ולכן היא קצת שונאת אותה, קצת שונאת את עצמה ואפילו קצת שונאת את בתה. וכשכל הקונפליקטים המורכבים האלה מתרכזים לתוך אישיות אחת, לתוך גוף אחד, לתוך אדם אחד, התוצאה היא דיכאון עמוק – שבועות שבהם היא לא יוצאת מהמיטה, לא מצליחה להרים את עצמה ואז קמה ונשבעת שזה לא יקרה שוב, מחזיקה את עצמה בכוח לא להחליק, לא להיכשל, לא ליפול שוב ותמיד להיות בשליטה. עד לפעם הבאה.

הספר חושפני באופן מטריד כמעט ברמה הפיזית. זו אינה קריאת פיל גוד נעימה.

לאה, הבת. לא תמיד אנחנו מבינים אותה עד הסוף, אבל מעל ראשה של אמה מתאהבים בה ללא תנאי.

"התמחינו בנחמה הזאת של שיחותינו הקלות, הנורות חסרות המשקל שהרמנו בידנו בזהירות וידעו להאיר לנו כל פעם במשך דקות אחדות, מעצמן, בלי חשמל או חיבור או מגע, רק מכוח רצוננו".

כרונינגן, הולנד, המקום שאליו נוסעת יואלה רק כדי להביט בנכדותיה מחלון הבית של בתה, ואז לחזור למלון באמסטרדם ולטוס הביתה.

הילה בלום היא עורכת ספרים נחשבת ואף נערצת, שכותבת מעט מאוד. לכן כל ספר שלה הוא חובה.

השם "איך לאהוב את בתך" אינו כותרת של מדריך אלא שאלה, תהיה קיומית: איך לאהוב את בתך בלי להשתגע, בלי שזה יהיה יותר מדי, בלי שתכעס עלייך, בלי שתעזוב אותך? לכל השאלות האלו אין תשובה. בלום כתבה על הרגשות שאנו לא מעזים להודות בקיומם אפילו בינינו לבין עצמנו, על האמיתות הכואבות והחודרות ביותר של הקיום האנושי. אבל ככל שזה יותר צורב – כך זה גם הכי מזכך.