רקלה לוצאטו בת ה-12 מקבלת את התפקיד היוקרתי ביותר בהפקת חג המולד בבית ספרה שבוונציה – אבל היא לא תוכל לגלם את דמותה של מריה, אם האלוהים. רקלה יהודייה ואביה לא מסכים שתשתתף בהצגה של נוצרים. ספרו החדש של אברהם ב. יהושע מגיש לנו את חיבוטיה התיאולוגיים והתרבותיים של נערה יפהפייה הנקרעת בין הציוויים החברתיים של סביבתה לבין המסורות העתיקות של משפחתה. ובימים הכי קדושים לנצרות, השאלות האלו מקבלות ממדים ומשמעויות שחורגים מכבלי היומיום וממלאים את רוחה ונפשה.

מומיק/ דוד גרוסמן

לא כבד מדי, נעים ומנחם.

לרקלה יש סבא וסבתא יהודים מצד אחד, וסבא וסבתא קתולים מהצד השני. ולא רק שהגיבורה הקטנה נמצאת שבוע לפני כריסמס הדרמטי של שנת 2000, היא גם ניצבת ימים ספורים לפני חגיגת בת המצווה שלה. החברה הכי טובה שלה מתכוונת לעלות לישראל, אבל בבית הספר קוראים את "הלב" של אדמונדו דה אמיצ'יס, מופת הפטריוטיזם האיטלקי, ורקלה אוהבת את ארצה היפהפייה. במיוחד עכשיו, כשהמשפחה העשירה מבלה את ימי החג בחופשת סקי מפנקת בהרי הדולומיטים.

לאבא של רקלה יש גידול במוח והוא ניצב בפני ניתוח מסוכן, כשהאובדן האפשרי מטיל צל כבד על כל ההתרחשויות – אלו שנגלות בפני הגיבורה ואלו שמוסתרות ממנה במילים יפות. במהלך חופשת הסקי היא מתלווה אל האב בביקור בכפר שבו נולד במלחמת העולם השנייה ושוקעת אל תוך המיתולוגיה המשפחתית שלה, הופכת לחלק מיהדות איטליה המפוארת, שתמיד הייתה מושא לקנאה וצרות עין גזענית.

זה לא אחד מספריו הגדולים של יהושע, אפילו לא בעשירייה הפותחת.

התופרת הפולניה של שמלות בת המצווה של רקלה מבטיחה שאם תהיה עוד שואה – היא עצמה לא תשתתף ברצח העם. תודה רבה לך באמת.

"הכל הצגה, שום דבר לא אמיתי. ואם תיכנס במקרה לכנסיה ותחשוב שמתפללים, תדע שזו לא תפילה, רק הצגה. הצגה הרי לא יכולה להיות גם תפילה".

קרנבל המסכות בוונציה – רק שישוב אלינו כבר.

אפשר. ליהושע עוד יהיו ספרים הרבה יותר טובים וחשובים מזה.

יהושע כמו לוקח את כל חיבוטי השייכות והזהות של העם הנבחר ומעמיס אותם על כתפיה הדקיקות של גיבורה צעירה, אבל הוא עושה זאת ברכות, במעין חביבות דודית שכורכת את הקושי והאיום הקיומי בצעיפים של אהבה וחום. קשה להיות יהודי, אבל קצת פחות.