החלק השני והמסחרר עוד יותר בסדרת הרומנים הנפוליטניים של פרנטה, אחרי "החברה הגאונה", מוצא את שתי החברות, לילה ולנו, בין גיל 16 ל-23, כשלילה הפרועה נשואה באומללות, ולנו האומללה מקווה להצליח להיות לפחות קצת פרועה. מה שעומד לבוא בהמשך – כולל התאהבות באותו בחור, אלימות, קינאה, הרס עצמי, גילוי עצמי ותובנות אמיתיות לגבי כסף ומעמד – יגרום למאות העמודים האלה לחלוף במהירות לא סבירה.

כמו "החברה הגאונה" על סטרואידים; כמו רומן ענק של ג'ונתן פראנזן, אבל לא באמריקה ולא עכשיו אלא בנאפולי של שנות השישים; כמו מדור רכילות מפורט במיוחד, עוצר-נשימה, על אנשים וזמנים אחרים, רחוקים מכאן ועדיין קרובים.

טיפה קשה להיכנס, משום מה, וגם אם קראתם את "החברה הגאונה" לוקח קצת זמן לחזור לעניינים. אבל מרגע שנכנסתם, העלילה זורמת בשצף שקשה לעצור במהלכו, אפילו לצרכי שינה ומקלחת. חלקו המרכזי של הספר – שמתרחש כולו במהלך חופשת קיץ אחת מופלאה והרסנית על חוף הים – הוא רכבת הרים מסחררת ששווה לבדה הכל.

כי כל מה שהיה נפלא ב"החברה הגאונה" – האבחנות האנושיות הנוקבות, היכולת לשרטט גלריה רחבה של דמויות קומיות וטראגיות , שתי גיבורות מרתקות ועולם שלם שקם לתחייה לנגד עיניכם כמו בסרט איטלקי ישן ונפלא – מתקיים ב"הסיפור של שם המשפחה החדש" בעוצמות מוגברות. וזו ספרות כמו שספרות נועדה להיות; חוויה כוללת שמקיפה אותך מכל הכיוונים ושואבת אותך פנימה.

כי פרנטה היא אחת ממספרות הסיפורים הגדולות של תקופתנו, והיא מצמידה אתכם לספר, מעמוד לעמוד, בזכות סיפור נטו. וזה סיפור ענק שנתפר ביד אמן על ידי סופרת שמסוגלת לצלול, באבחת משפט, עמוק פנימה לתוך פסיכולוגיה ומניעים של דמות, ולגרום לך להזדהות ולהתפעמות. וכי "הסיפור של שם המשפחה החדש" מצליח להגיד משהו משמעותי מאוד – ואקטואלי גם לכאן ועכשיו – על פערים חברתיים, מעמדות, ומה שכסף והשכלה יכולים, ולא יכולים, לקנות.

כי פרנטה באה מאסכולת הרומן הקלאסי הגדול – זה שמבקש לדמות מציאות באופן ריאליסטי ומפורט ככל האפשר – והגודש הסיפורי עשוי, מדי פעם, להכריע. נדמה כאילו העלילה אינסופית, כאילו פרנטה מסוגלת לערום עוד ועוד סיפורים ומצבים בלי סוף. ולפעמים התחושה הזו – של מדור רכילות אינסופי – עשויה לגרום לתחושת גודש ולצורך לעצור למנוחה בכל זאת.

אם ב"החברה הגאונה" הייתה לילה הדמות הבלתי נשכחת – בספר ההמשך זו, ובכן, לילה. אבל המספרת, אלנה (לנו) היא הדמות שעוברת התפתחות אמיתית והופכת מגולם לפרפר, כשלימודיה המפרכים משתלמים סוף סוף והיא מתגלה כסופרת מבטיחה, מאבדת את בתוליה ומצליחה לצאת מהשכונה, בעוד שלילה עסוקה בהרס עצמי.

אמה של לילה מאבדת את זה וצועקת עליה: "מה קרה כשעשיתי אותך? תאונה, שיהוק, עווית, הפסקת חשמל, נורה נשרפה, נפלה הקערה עם המים מהשידה? משהו בטח קרה שנולדת כל כך בלתי נסבלת, כל כך שונה מכל האחרות".

בכל מקום שבו נמצאים בזמן שאתם בעיצומו של הספר הזה. קשה מאוד שלא להתפתות לצלול בחזרה לתוך העולם השלם שמקיף אתכם כשאתם בתוך הספר, ונראה כמעט תמיד מסעיר וצבעוני בהרבה מכל מציאות יומיומית.

מה זאת אומרת? אם צלחתם את החלק השני – שהוא עוצמתי מהראשון, כאמור – אין בכלל ספק שתישארו לחלקים השלישי והרביעי, שאמורים עדיין לצאת בעברית.

פרנטה ורביעיית הספרים שלה גוזלים מחיי הרבה יותר זמן מכפי שמומלץ להרשות לסופר אחד בלבד לגזול. אבל קשה להתנגד.