הילי היא אישה צעירה שבורחת מבן זוג אלים ומתעלל, עולה על מטוס ועפה לרילוקיישן בניו יורק כמתכנתת בחברת הייטק. ההורים של הילי לא אהבו אותה וזרקו אותה מהבית בגיל 16, אז כל החיים היא תחפש אהבה במקומות הלא נכונים, עד שתמצא את עצמה עם עו"ד ישי, תפלץ שתלטני ומסוכן שפשוט לא נותן לה לנשום. עכשיו היא סוף סוף יוצאת לחופשי, מתחילה חיים חדשים.

סטארט אפ/ דורי שפיר

למרות העומס הרגשי, הספר קצר, קליל ומרפרף.

אנחנו ממש מחבבים את הילי, מהשנייה הראשונה ועד לעמוד האחרון. קפלן הצליחה ליצור דמות סוחטת אהדה שאי אפשר שלא להיות לטובתה. אנו מריעים לכל הישג הכי קטן שלה, משימוש באפליקציית אובר ועד לרכישת עציץ פלסטיק באיקאה וכשהיא אומרת לעצמה "תנשמי הילי" הקורא מחזק אותה אוטומטית: "כן, הילי, תנשמי!" ואז עוצר לרגע ונוזף בעצמו – מה קרה לך?

בעצם זה ספר עזרה עצמית במסווה של רומן. אם בסופו של דבר הוא יגרום לקוראת אחת בלבד לקום, לעשות מעשה ולשנות את חייה, אולי אפילו להציל את עצמה – זה לגמרי היה שווה.

יש פה הרבה יותר תרפיה מאשר ספרות. קפלן לא משאירה שום מקום לסאבטקסט או לקריאה בין השורות – הכל אצלה מוגש ישר לפרצוף. המניעים הפסיכולוגיים פרושים לפרטי פרטים ומוסברים בדידקטיות מתישה, כשבין לבין צצות ועולות שלל סיסמאות העצמה משומשות: "עכשיו אני", "את יכולה". הכל שטוח ופלקטי, חד ממדי וצעקני.

מיכל, ה-BFF החדשה, ישראלית שחיה בניו יורק. נראית מדהים, לבושה מעולה והכי חשוב – היא עובדת סוציאלית מקצוענית. בדיוק מה שהילי צריכה, ממש לפי הזמנה.

"אף פעם לא ראו אותי, אז למה שמישהו יראה אותי עכשיו. עלובה".

סטארבקס על פארק אווניו, תזמינו לאטה עם הרבה קצף.

אולי אם קפלן תכתוב איזה מדריך מדויק ויעיל לחיי חופש. פרוזה זה לא בדיוק הקטע שלה, למרבה הצער.

ברור שמטרת הספר הזה חשובה מאין כמוה, אבל הדרך אליה מפרכת וגוזלת מהקורא את שאריות הסבלנות האחרונות.