פולי גודמן היא מורה לספרות בבית ספר לבנות עשירי ניו יורק. היא ובעלה מזה 6 שנים מארק, וטרינר בגן החיות העירוני, מנסים כבר תקופה ארוכה להיכנס להריון ללא הצלחה. פולי מוצאת נחמה מסוימת עם הלן, שרה וג'יימי, חברותיה למועדון הקריאה. לכבוד יום הולדתה הארבעים של פולי רוכשות לה חברותיה ערכת די-אן-איי לגילוי קרובי משפחה עלומים. החבר הכי טוב ממין זכר של פולי הוא אחיה גאריסון, הומו חתיך ובנקאי השקעות מצליח. רק לגאריסון פולי מספרת סוף-סוף על ההודעה שקיבלה: קרוב משפחה מדרגה שנייה ביצע גם הוא את הבדיקה. מה עכשיו? כל מה שאני צריכה של אנה קווינדלן זוכת הפוליצר הוא הספר הכי נעים ומזכך שתקראו הקיץ.

יש שני סופרים שעורך-העל יגאל שוורץ אהב במיוחד, והאהבה הזו עוברת גם אלינו הקוראים – אהרן אפלפלד ויואל הופמן. שוורץ כתב את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית על יצירתו המוקדמת של אפלפלד וכך נפתחה מערכת יחסים של חיים שלמים מ-85' ועד 2018, ו-22 כתבי יד שונים. בזכות אפלפלד, שוורץ יודע יותר על הוריו שלו, ניצולי השואה, מה שלא מפריע לו למזוג לתוך כל הכבדות הזו קצת פולקלור ספרותי על דן פגיס, שכנו המקריפ של אפלפלד, שבביתו שוררת שתיקה כבדה. שוב ושוב לאורך הספר עב הכרס הזה אנו נזכרים שיש לנו כאן עסק עם אדם שהוא קודם כל מספר סיפורים עילאי, שסיפוריו הם במקרה או שלא הסופרים עצמם.

בגלגול הבא היא רוצה להיות ג'ניפר איגן; היא כותבת בספירלה אינסופית; ולא אכפת לה לחזור לאינקובטור.

מירי רוזובסקי​ (כמו משאלה של אף אחד) עונה לשאלון האישי

צילום: טלי נחשון