יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: אילן בשור
מודה שכתיבה ממושכת קשה לה פיזית ונפשית, מחזיקה במגירה קובץ סיפורים שאפילו לא ניסתה לפרסם, אוהבת לכתוב בבוקר בבתי קפה ומוצאת זהב באפרוריות החיים. אריאלה גולדמינץ ("ככל שיתיר הזמן") עונה לשאלון האישי
"סיפור על אהבה וחושך"/ עמוס עוז
לא היה אף ספר כזה. כתבתי שני ספרים ושניהם פורסמו (אם לא לוקחים בחשבון ספר סיפורים קצרים שאפילו לא ניסיתי לפרסמו).
מקווה שהאי לא יהיה בודד אחרי שאגיע לשם. אקח ספר על הישרדות, רצוי משהו עם הומור.
כל מקום עם מים וחול נקיים. בקו רוחב כזה שיספק מזג אוויר נעים כל השנה.
כשאני תקועה – אני משתדלת להרפות. לעסוק בדברים אחרים. לגשת לטקסט מכיוון אחר. לחשוב על קו עלילה חדש, על איזו סמטה עם מוצא. בעיקר אני מנסה לחוש בטוחה שאשוב לכתוב.
עד 60 שקל.
אשמח.
אני אוהבת לכתוב בבתי קפה בשעות הבוקר. אבל כותבת גם בשעות אחרות ובמקומות אחרים.
לא.
למה לא? שיציגו אותו, ישירו אותו וירקדו אותו ואיתו.
הייתי חוזרת לשנות העשרים של המאה העשרים (עד המשבר הכלכלי). השנים העליזות לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, כשעדיין לא נראו הסימנים לשנייה. שנים של אסתטיקה משובחת ותלבושות מרהיבות.
לא שאף אחד לא כותב, אך ממעטים לכתוב, על חייהם של אנשים פשוטים. על היומיום הלא זוהר. אני משתדלת לעסוק בכך. באפרוריות יש זהב.
כל מי שיש לו רגישות גבוהה, עבר איזה דבר או שניים בחייו, יש לו נקודת מבט מעניינת על החיים, אך אין לו אפשרות להפוך את כל אלה לטקסט ספרותי.
אני בחרדה אופורית (או אופוריה חרדתית). בטח לא בחופשה בקאריביים. יותר כמו מתחת למיטה.
יש לי מקצוע. אני מורה לאנגלית.
לא הרבה. אני לא נוהגת לכתוב הרבה שעות ברצף. זה קשה לי פיזית ונפשית.
פילאטיס.
כאשר מדובר על ספרים – אני לא מאפשרת זאת, אבל סדרות טלוויזיה ועיתונים אוהבים לבזבז לי את הזמן.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
