יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: גולי כהן
כותבת ספר ניהול, תומכת בריטלין ומתנגדת לפחמימות ריקות, וחושבת שתעשיית הספרים העברית רווית יצרים, קנאות ונקמות. סיגל אביטן ("חשומה") עונה לשאלון האישי
אין דבר כזה הכי טוב, בשום תחום ובכל זאת – "אהבה בימי כולרה" של גבריאל גרסיה מרקס, "אני לא זוכרת כלום" של נורה אפרון ו"השתיין" של הנס פאלאדה.
אחד, ספר ניהול. הפסקתי כדי לכתוב את "חשומה" וחזרתי בימים אלו לסיים אותו.
באי בודד, אם אין בו wifi , אעדיף לכתוב את הספר הבא שלי.
לא חולמת על אי בודד.
ריטלין. מה לא? פחמימות ריקות.
שאלה רצינית! 49.90 כדי שכולם יוכלו לקנות ו50% מזה צריך ללכת לסופרים כדי שיוכלו לחיות. עכשיו בטח תשאל ומה ירוויחו המו"לים/ מפיצים/ חנויות ואין לי תשובה טובה לזה.
לא אוכל לצאת לפנסיה לעולם.
אם אין לחם אין תורה.
לא קראת את הספר שלי, אה?! התשובה שם.
בלילה. במיטה.
נו בחייך, אני נופלת בשלב הבגד ים.
זורמת.
הייתי כותבת שלמה המלך, החכם מכל אדם וההוכחה לכך שנשים הולכות אחרי שכל, היו לו 700, אבל אני חוששת להסתבך עם נשות #metoo
2007. עושה עוד ילד לפני שמתגרשת.
ריד האסטינגס.
על תעשיית הספרים הישראלית וחבל, כי מדובר בתעשייה מרתקת. היא נטולת ממון ולמרות זאת רווית יצרים, קנאות ונקמות. עבור אנשי עסקים מדובר באוקסימורון.
סבתא שלי. סטוריטלרית דגולה.
יצא אחד ממש לאחרונה ולא ממש עצרתי לחשוב/ להרגיש מה זה עושה לי.
ריקוד.
15.
יוצאת להליכה עם ג׳וני, פודל ג׳ינג׳י שהפך בערמומיות ומבלי שנרגיש לבן משפחה, ופילאטיס.
מדעים וגיאוגרפיה לכיתה ו׳.
השתגעת? אני צריכה להתפרנס.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה