יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: דינה גונה
בעברו ספר גנוז אחד, באי הבודד בקריביים הוא ישתה רום ויקרא משירי צ'סלב מילוש, כשהוא תקוע בכתיבה הוא נעזר בספוטיפיי, ואם זה יתאפשר הוא ישמח לפגוש את הנזירה הבודהיסטית שהשיבה לו את האמונה במדיטציה. יונתן ברג ("הרחק מעצי התרזה") עונה לשאלון האישי
זו שאלה חסרת סיום, יש אין סוף, אבל האובססיה האחרונה שלי היא סופר המסעות ברוס צ'טווין. הספרים שלו, למשל "נתיבי שיר" או "בפטגוניה" הם שילוב מעורר התפעלות של הומור, ידע, והתמסרות לדרך.
אחד, התחלתי, סיימתי וגנזתי. וטוב שכך.
כנראה את "אור יום" של צ'סלב מילוש בתרגום דוד וינפלד. משורר שבו זמנית מזכיר לך את שמחת החושים ואת ההנאה העמוקה מהקשבה לתודעה ולמערכות המשמעות הסבוכות בתוכה, כמו דת וחברה. בקיצור, ספר שגם גורם לקטוף קוקוס וגם משמר את התשוקה לציוויליזציה.
עסק בעייתי ביותר, יותר מדי מקומות ראויים על פני הכדור, אבל נדמה לי שזה חייב להיות קרוב לחוף קאריבי, אלו המקומות השמחים ביותר, בתיבול רום.
מוזיקה, אני לא כותב בלי מוזיקה (תודה לאל על ספוטיפיי!), אז להקה לא ידועה, רצועה חדשה של אמן אהוב, מניעים משהו. אם לא הצלילים, אז החלפת מקום. תנועה בגוף היא תנועה בנפש.
כמה שפחות מבחינתי, ממילא לא נחיה מזה, אבל חמישים שקל נראה מספר יפה.
אכתוב אתו ספר משותף.
כתיבה, אלא אם כן זה האוכל של אימא שלי.
סקס, אם כי זה טרם התנגש באופן ישיר, ואני מקווה שכך זה ימשיך.
בבוקר, ובכל מקום שיש שולחן, מוזיקה וספרים, ולפני שאכלתי, אוכל מסלק את הנפש ומעורר את בריון הגוף.
בשום פנים ואופן, זה יהיה מחזה נורא.
בוודאי, אשמח גם לתפקיד קטן, אני מאוד אוהב לשיר, אם כי זה עלול להיות בעייתי בקופות.
לא עולה לי אף אחת לראש, ואשתי עלולה לקרוא את הריאיון.
לאזור קו המשווה של הספירה, לפגוש את הבחור מהגליל ולדאוג שלא יריבו אתו.
אחזור לפגוש את הנזירה טנזין פאלמו, ילידת לונדון שהפכה למורה בודהיסטית שהקימה מנזר לנשים בצפון הודו, ליד העיירה ביר. היא החזירה אותי למדיטציה אחרי כמה שנות עצלות, ואשמח לעוד מנה של עידוד.
יש רבים, הבקשה לאחד היא אנטי-ספרותית.
אני לא בטוח שאף אחד לא כותב, אבל לצערי זה לא מגיע אלינו מספיק - על העלייה מאתיופיה.
גדעון עפרת.
חרדה ארוכה, אופוריה קצרה.
קולנוע, לכתוב, ואולי גם לחיות מזה.
בימים פנויים לגמרי - 8-9 שעות.
ריצה כמה פעמים בשבוע, בה עוקפים אותי זקנים ונשים עם עגלות.
אני קורא מכל הבא ליד, הזמן המבוזבז הוא מדברים אחרים לגמרי.
פחות, הבה נחוס על הקוראים שעוד נותרו עמנו, אבל אשלח תמונה בשמחה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה .jpg)
