יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: שירלי וייסמן
חולה על כדורגל, חולם על משולש ברמודה, כותב רק מוקדם בבוקר ושואף לאיחוד היסטורי של הלהקה שלו מהתיכון. ניר ברעם ("יקיצה") עונה לשאלון האישי
יש כל כך הרבה. "האיש בלא תכונות" של רוברט מוסיל.
אחד. זה היה ספר, או יותר נכון נובלה, על העולם אחרי המוות, ששיבוץ במקום מסוים תלוי בסיבת המוות שלך.
מרגרט אטווד "עין החתול": גומר אותי כל פעם מחדש.
בכל חלום הוא במקום אחר. אבל קרוב למשולש ברמודה איפה שכל המטוסים נעלמו בשנות השמונים. זה מקום שכל הילדות הרהרתי בו.
הדבר שלרוב עובד הוא מוסיקה. מוסיקה מעוררת בי רגש. לפעמים עז. אם אני לא רוצה לשמוע מוסיקה – אני יודע שזה לא הזמן לכתוב. שום דבר אחר לא עובד.
55 שקל נראה לי מחיר טוב.
לא אישן יותר בלילות.
שאלה מעולה. כתיבה.
נראה לי סקס.
רק בבית מוקדם בבוקר, אני לא טיפוס של כתיבה בבתי קפה.
קמפיין לפוקס.
רק אם אני שר ומאחדים את הלהקה מהתיכון (לא היה לנו מתופף)
ליום הצליבה של ישו – היום ששינה את העולם לתמיד.
נראה לי מרגרט אטווד או מראדונה.
אני זיקית בדברים האלה, כל ספר שאני קורא משנה את דעתי.
כתבו על הכול. השאלה היא כמו שנוהג לומר דוד שלי מנחם: לא על מה אתה כותב, אלא איך אתה עושה את זה.
חד משמעית חרדה. מין תחושה של נידון למוות, ולפעמים אתה נחלץ ברגע האחרון.
הייתי רוצה להיות האקר. אפילו מאוד. או ללמוד פיסיקה.
היו ימים עם קצת ריטלין (הסוג שמשתחרר בהדרגה) שכתבתי 10-12 שעות. זה כבר לא קורה מאז שבני דניאל נולד.
כדורגל. כל דבר עם כדור. בלי כדור - לא עובד.
רוב הספרים שבעמוד הראשון שלהם נרצחים ילדים: פעם, אחד היה מספיק. היום בלי איזה 4 ילדים מתים זה לא עובד.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
.jpg)
