יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: אריה לינסון
הוא לא מאמין בכתיבה כטקס מקודש ולא סובל ממחסומים, חולם להיות מאמן כדורסל, ישמח אם ספרו יהפוך לאפליקציה ולא מעוניין לפגוש אף אחד, תודה. שי גולדן ("הילדים של מחר", עם טלי סיביאר כץ) עונה לשאלון האישי
הרחבת תחום המאבק/ מישל וולבק.
לדעתי, שלושה. אולי חמישה. תלוי מה זה ״באמצע״.
הווידויים/ ז׳אן ז׳אק רוסו.
בחוף המזרחי של ארצות הברית. למעשה, יש לו שם: מנהטן.
לא מכיר מצב כזה. מתיישב וכותב. עצירות היא מצב גופני. לא נפשי.
50 שקל.
אקרא כל מילה שיכתוב.
נו, באמת.
נו, באמת.
כשיש פנאי וכשיש מקום וכשיש סוללה בלפ טופ. כל הבולשיט הרומנטי הזה של כתיבה כטקס מקודש מגוחך בעיניי.
שניהם. למרבה במחיר.
ברור. גם לאפליקציה, או לעוגת שמרים.
ליום בו הונפקה ״אפל״. וקונה מניות שלה במאה דולר. היום הן שוות כמה מיליונים.
זה בסדר, תודה. אני מסודר.
או מישל וולבק או ג׳ונתן פרנזן או מריו ורגס יוסה או אילן הייטנר.
על אחותו.
אני נכנס למשמרת עבודה והשגחה וחרדה.
אימון כדורסל. ומאמן כדורסל, דאם איט.
בין שעה לשמונה. לא סגור בדיוק.
עובד בזה יום יום ושונא כל רגע.
אין כאלה.
לא.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
