יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: איציק שוקל
הסופרת נורית גרץ ("ים ביני לבינך", "על דעת עצמו") הייתה שמחה לכתוב על סקס, אבל קצת מתקשה לעשות את זה
את האנשים החיים שהייתי רוצה לפגוש, אני ממילא פוגשת. אם היו מציעים לי בחירה הייתי בוחרת באנשים שחיו בעבר או בספרים. מישהו כמו סטברוגין מ"שדים", או הנסיך מישקין מ"האידיוט".
לפני שנים קראתי ספר שנקרא God and the New Physics וממנו הבנתי שאם הזמן של היקום יימדד כשנה, החיים של האנושות כולה, מהאדם הקדמון עד היום, ייספרו ככמה שניות או דקות. הבנתי אז שהמקצוע האמיתי שאותו צריך ללמוד הוא הפיזיקה החדשה, משהו שיש בו משך ארוך מעבר לזמן המוגבל שלנו.
ספרים אני קוראת, את הזמן אני מבזבזת בטלוויזיה.
מתכננת תמיד את החופשה במקום אחר, אבל נשארת כאן.
אף פעם לא רצוף, שעה-שעתיים, לפעמים ביום ולפעמים בלילה.
לא זה ולא זה. אני משתמשת באמצעים של העבר – ספר מסופר בקול אנושי – עם הטכנולוגיות של העתיד – Icast, Audible אפילו הספריה לעיוורים.
יוצאת לטייל עם הכלב.
המשפט הבא של הפילוסוף ג'ורג'יו אגמבן: "מה שאנו תופסים כאפלת השמים הוא למעשה אור שנע מהר מאוד לכיווננו, ולמרות זאת לא מצליח להגיע ממש עד אלינו, כיוון שהגלקסיות שמהן הוא נובע מתרחקות במהירות רבה יותר מזו שלו, ממהירות האור. לתפוס באפלת ההווה את האור שמבקש להגיע אלינו אך לא מצליח לעשות זאת – זו המשמעות של להיות בני-הזמן".
"תמות אהובי" של אריאנה הרוויץ. זה ספר על אשה משוגעת, מסופר מפיה של אשה משוגעת והוא מצליח לשקף דרך עיניה המבולבלות את העולם הכאוטי הלא מובן שלנו. חבל לי קצת שלא אני כתבתי את הספר הזה, אבל גם אם הייתי רוצה לכתוב אותו לא הייתי מצליחה, כי אני לא די מטורפת.
אף אחד. לוקח לי הרבה זמן לחשוב על הדבר שאותו אני עומדת לכתוב, לתכנן, להבין מה עומד לקרות ובשלב הזה הספר כבר גמור בעצם. צריך רק לכתוב אותו ובוודאי אי אפשר להפסיק אותו.
את "שדים" של דוסטויבסקי. אני מאמינה שזה ספר חובה לכל מי שרוצה להבין את הרגע של הגילוי שאין אלוהים, ושאם אין אלוהים, אין גם טוב ורע ואין מוסר ואין אהבה ולכן אין אפשרות לחיות.
בבית שלי, בחדר העבודה מול החלון. זה האי שלי, בעצם לא אי, אלא אפשרות של אי.
כשאני תקועה בכתיבה אני עוזבת, מתרחקת ואחר כך חוזרת. לפעמים זה עובד.
יצאו לי שתי בנות יוצרות כך שזה קצת מאוחר לשאול אותי מה היה אילו הילד שלי היה סופר.
אני כותבת בכל שעה ובכל מקום. תוך כדי הליכה, טיול, במקלחת, בזמן בישול. מול המחשב אני רק מעלה אל המסך את מה שנכתב כבר בראש קודם לכן.
לא
לא. אם הספר כבר שר בעצמו, לא צריך להוסיף לו עוד מוזיקה, אם הוא לא שר בעצמו אין טעם להוסיף לו מוזיקה.
הבחירה שלי היא כתיבה על סקס טוב, גם אם עד היום לא הצלחתי לעשות את זה.
אולי לשנה שבה הגיעה ה"רוסלאן" לארץ ישראל והתחילה העליה השלישית, כשעדיין היה ברור שכאן תתגשמנה כל התקוות.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
