יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: עצמי
לאי בודד היא תיקח את ניטשה ושופנהאואר; את החופשות שלה היא מקדישה לכתיבה; ולאחרונה היא השלימה קורס מורות יוגה. תמר עילם (אי בגובה המים) עונה לשאלון האישי
אני מאוד אוהבת את תומס מאן, במיוחד את 'הר הקסמים'. יש בו שילוב של דמויות מעניינות ו׳צייטגייסט׳ של אחת התקופות הכי מעניינות בהיסטוריה האירופאית – תחילת המאה העשרים לקראת מלחמת העולם הראשונה – תקופה שהתאפיינה ברעיונות פוליטיים-חברתיים מגוונים, לעיתים קיצוניים, ודיונים סוערים סביב נושאים אלו. בעברית נהניתי מהמון ספרים, באופן אישי אני אוהבת במיוחד ספרים שנכנסים לפנים של הנפש במצבים קיצוניים. אני רוצה לציין במיוחד את ׳מחר ניסע ללונה פארק׳ של אילנה ברנשטיין.
מלא. יש לי אוסף סיפורים קצרים שעדיין לא ראו אור. אני רואה אותם כהתחלות לשני הספרים הבאים, שכבר התחלתי לעבוד עליהם. אחד מהם יעסוק באישה שמתגרשת בשנות הארבעים המוקדמות ומתנסה בעולם הפוליאמוריה והקינק בניו-יורק. התנסויות שמובילות אותה אל שפת תהום. השני עוסק בקהילת אגם מבודדת כאורגניזם חי ומתפתח, והיחסים בין אדם לאדם, ואדם לטבע. את שניהם כבר התחלתי, ויש בתוכי את המתח הזה, שאינני מצליחה לישר, באיזה מהם להתרכז; מי קודם.
אם יצא לי לנסוע לאי בודד לתקופה ממושכת, לא אקח ספר פרוזה. נראה לי שאקח ספר תיאוריה ביקורתית, שצריך לקרוא שורה אחר שורה, ולפענח, ולהפעיל הרמנויטיקה, כדי לחקור ולהבין. מה שיושב לי עכשיו בראש הרשימה הוא אנטי-אדיפוס של דלוז וגואטרי, כתבים של באטיי, וגם של שופנהאואר, וניטשה. אולי זה נשמע כרשימה אקראית, אבל מסתבר שיש קו חזק שמקשר בין כל הכתבים האלו.
מנהטן? אבל אני כבר שם! היופי במנהטן הוא שאפשר להיות לגמרי לבד, ואפשר לשלוט בכמות של ה׳ביחד׳ ובאיכות של ה׳ביחד׳, שום דבר לא נכפה עליך. החופש הזה, זה מה שקוסם לי במנהטן. אי בודד באמת? עוד יש כאלו? אני ארצה טבע פראי, והרים. הרים זה בטבע שלי.
מה שעובד בשבילי זה המון זמן לבד, ללא הפרעות בכלל. יש תהליך של התכנסות פנימה שהוא ממש קריטי. כשאת לבד הרבה זמן ללא הפרעות בסביבה יפה (עבורי זה טבע פראי) משהו מתחיל לעבוד בפנים. זה מתחיל בתמונות שעולות מהתת מודע, וממשיך בדיאלוגים דמיוניים, או פנימיים של הדמויות בסיפור. הקו הכללי של העלילה אורג פרטים, ומתמלא בחיים פרטניים וקונקרטיים.
אצא איתו לחופשה, ונכתוב אחד לצד השני (אין כיף גדול יותר).
כתיבה! (ארוחה טובה זה רגיל, אבל להגיע לסטייט-אוף-מיינד של כתיבה זה דורש מאמץ וזאת הרגשת קדושה כשאת שם).
כתיבה! ראו למעלה. למרות שבעצם הרגשת הקדושה היא גם בסקס. טוב, בואו נסכים, כדי שהסקס יעלה על הכתיבה צריך שהוא יהיה ממש מיוחד, אני חושבת, אינטנסיביות מעבר לרגיל, ו/או קומבינציה מעניינת של אנשים.
באופן מוחלט, בבוקר, כשאני לבד, מול נוף מרהיב, או סגורה בחדר השינה שלי כברחם.
לחלוטין לא! כל החיים שלי זה הישרדות VIP! היה לי מזה מספיק ויותר.
יותר מזורמת. לגבי הסיפור הקצר שלי ׳קיצי׳ (שזכה בפרס הסיפור הקצר ב-2025) יש קול בתוכי שאומר לי שחייבים לקרוא אותו בקול, ולשלב מוזיקה. יש לי גם רעיון בדיוק איזה אמנית מוזיקה ארתום לפרויקט הזה, אבל היא עדיין לא יודעת.
הייתי חוזרת לשנה 1995 ומשכנעת את רבין לא לעלות על הבמה או לפחות ללבוש שכפ״ץ (לא דורש הסבר).
קארל יונג. הוא המורה הרוחני שלי.
אופוריה. אני מרגישה כמו ביום הולדת של ילדה שמצפה להרבה מתנות ולכל תשומת הלב (ילדה, שלי דרך אגב לעולם לא הזדמן להיות, באופן כרונולוגי לפחות). אולי זה קשור לכך שהציפיות שלי מדודות. אין לי ציפייה להיות רבת מכר. זאת לא המטרה שלי. אבל כל בן אדם שקורא את מה שכתבתי בשבילי זאת החגיגה הגדולה ביותר, במיוחד עם הצלחתי לגעת בהם.
גיליתי את עולם המשקולות לאחרונה ומאוד נהנית להרגיש איך אפשר לעבד את הגוף. בנוסף, יוגה אני עושה מגיל שמונה עשרה, ולאחרונה גם סיימתי קורס מורים. היה לי חשוב להיות מסוגלת לתת את המתנה הזאת לאנשים אחרים מסביבי, ואחרון הליכות עם הכלב שלי טיגר (לאב שחור).
שעות רבות, כי כשאני כותבת אני שוכחת את הזמן. שבועות של התרכזות רק בזה. כך אני מבלה את חופשותיי.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה