יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: עצמי
גנז ספר על השקעותיו הכושלות בבורסה; כמעט הפך למיליונר בגיל 22; וכשהוא תקוע בכתיבה, הוא מדלג קדימה בעלילה. אדורם גולנר (גן עדן לאוגרים) עונה לשאלון האישי
התנ"ך. אני לא אדם מאמין, אבל אוהב מאוד רבים מהסיפורים. למשל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו. שפה עשירה, אמצעים ספרותיים יפהפיים, מופת של גאונות מבנית ועלילתית. הרבה מאוד יצירות מודרניות מתבססות על העלילות האלה. אציין גם את "אלוהים יודע" של ג'וזף הלר, רומן המסופר מפיו של דוד המלך בימיו האחרונים. דוד מסתכל על התנ"ך מנקודת מבט עכשווית, הומוריסטית, צינית ומרירה (למשל מתלונן על כך שאף ספר בתנ"ך לא נקרא על שמו – "ולמי יש ספר? לכל מיני אפסים כמו עובדיה, נחמיה, צפניה, חבקוק וזכריה"). ואיכשהו, ג'וזף הלר מצליח גם לרגש. הפרק האחרון הוא אחד מקטעי הסיום החזקים ביותר שקראתי אי פעם.
שניים או שלושה. לפני שנים, בעקבות כמה השקעות גרועות שביצעתי בשוק ההון, התחלתי לכתוב ספר שמבוסס על חוויותיי בבורסה. ואז עברתי על הפרקים, והבנתי שזה גרוע. אמרתי לעצמי שספר טוב לא ייצא מזה, ושאני חייב לנטוש. איבדתי כסף, זה יהיה טמטום לאבד גם זמן.
יש כמה מועמדים, למשל 1984, מלכוד 22, אלוהים יודע, הבושם, התפסן בשדה השיפון. אבל אבחר את "שיער צבוע אדום" מאת קוסטס מורסלאס שמנצח בנקודות. ספר שיש בו הכול – ידידות אמת, אהבה, הומור, שפע של דמויות מרתקות, תשוקה, סקס, רדיפה פוליטית, הזדקנות, אובדן. 500 עמודים שנקראים בשקיקה. תיאור מושלם של תקופה ברצף הזמן – יוון אחרי מלחמת האזרחים. ומעל לכל מיומנות נפלאה של מספר סיפורים שמציג בגוף ראשון את סיפור חברותו עם נווד מוחצן ורב כישרונות ומעללים. ספר צובט בלב שלא נמאס לקרוא שוב ושוב, מההתחלה לסוף, או סתם לדגום קטע אקראי.
לא חייב להיות אי. יכול להיות אפילו חדר בבית מלון לא מפואר במיוחד בסמוך לחוף.
לפעמים האזנה למוזיקה מכניסה בי מרץ, מעוררת בי השראה. אם אני תקוע בפרק, אני יוצא להפסקה קצרה, מסב תשומת לב לעולם שמבחוץ. אם זה לא עוזר, אני עובר לנקודה מתקדמת יותר בעלילה, כותב פרק חדש. ואחר כך חוזר לפרק שנתקעתי בו.
מעודד אותו ומצד שני מזכיר לו שחשוב להתפרנס במקביל.
אני בררן במיוחד באוכל. וגם הדברים הלא רבים שאני אוכל לא מלהיבים אותי עד כדי כך. אני לעולם לא מוצא את עצמי מפנטז על ארוחה עסיסית. כך שהבחירה היא בכתיבה.
סקס הוא אובר-רייטד בעיניי. כן, זה יותר מהנה מפעולות אחרות, למשל צחצוח שיניים, אבל זה לא משוש חיי. לכן גם לא נראה שאכתוב אי פעם סצנת סקס רוויית תשוקה. סביר יותר שאכתוב סצנת הרכבת לגו לוהטת.
בלילות. יש לי מיקום קבוע, המחשב השולחני, אני לא כותב במקומות אחרים.
בהחלט לא. אני לא הכי אוהב לטוס לחו"ל אפילו עם המשפחה האהובה שלי. אז למצוא את עצמי באי עם חבורה של זרים? פרט לכך אין לי שמץ של סיכוי לזכות בתוכנית. כמה מהתכונות הבולטות שלי, כמו ביישנות, רגישות, ילדותיות ועדינות, מבטיחות שיאכלו אותי שם בלי מלח.
כן. אני רק תוהה אם הז'אנר הזה מתאים ל"גן עדן לאוגרים" הקסום והאפלולי.
הייתי חוזר לשבוע של 8.2 עד 14.2 ב-1998. זה היה המחזור ה-19 בליגות הכדורגל. ישבתי אז בתחילת השבוע מול רשימת המשחקים וכתבתי את הניחושים שלי. הייתה לי תחושה שיהיו הרבה הפתעות. ביום חמישי מילאתי את הטופס, אבל החלטתי לשנות שניים מהניחושים. בסוף הסתבר שאם הייתי נצמד לניחוש הראשוני שלי, הייתי היחיד שניחש את כל 15 המשחקים וזוכה ב-3 מיליון ש"ח. בגלל התוצאות ששיניתי, הסתפקתי בפרס של כמה אלפי שקלים. אם הייתי חוזר בזמן, יכולתי למנוע מעצמי לשנות את הניחוש הראשוני. מצד שני, כמו שאמרו בסרט "בחזרה לעתיד", כל העתיד שלי היה משתנה בעקבות זאת. כי בוודאי הפיכה למיליונר בגיל 22 הייתה משנה את מסלול חיי.
אני מתלבט בין לארי דייויד לוודי אלן. שני גאונים.
רוב הסופרים האהובים עליי ביותר כבר לא איתנו. מבין החיים, הגדול ביותר לדעתי הוא פטריק זיסקינד. הרומן "הבושם" והנובלה "היונה" הם יצירות מופת ונכללים ב-10 הגדולים שלי.
בוודאי לא חופשה בקאריביים. שילוב בין התרגשות (כשיש לי מצב רוח טוב) לחרדה (במצב רוח פחות טוב).
אני חושב שהשיא הוא ארבע עד חמש שעות בשעות הלילה.
אני רשום לחדר כושר ומתעמל בו שלוש פעמים בשבוע. בימים אחרים אני יוצא להליכות. אני מנהל מאבק עיקש בשומן הבטני. מביט בראי ולא מרוצה. מסת הגוף שלי תקינה עכשיו, אבל אחוזי השומן עדיין גבוהים מדי. אני מנסה, בינתיים בהצלחה חלקית, להפחית אותם ולהגדיל את מסת השריר באמצעות תרגילי כושר ושינוי תזונתי – יותר חלבונים, פחות פחמימות.
אין ז'אנר ספציפי. יש ספרים שאני לא מתחבר אליהם. ובמקרים כאלה אני מחליט לנטוש, כי זמן הוא מצרך יקר. לפעמים אפילו מדובר בספרים שזכו להצלחה רבה ונחשבים לפורצי דרך. למשל "החיים כמשל". ניסיתי להתקדם בו מעבר לעמודים הראשונים ולא הצלחתי. זה לא אומר שהספר לא טוב, הוא פשוט לא נועד לי.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה