יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יאיר שגיא
סובלת בטיסות, משתחררת ממחסומי כתיבה בעזרת אלכוהול, וחושבת שלא כותבים מספיק על נשים שמנות. אדוה ברנד (האפליקציה של הירח) עונה לשאלון האישי
שתהיי לי הסכין של דויד גרוסמן. זו גאונות לכתוב ספר טוב שמבוסס על מכתבים. קשה לי לחשוב על עוד מישהו שהצליח בפורמט הזה. יש בו משהו שפוצע את הנפש, מפרק אותה לגורמים ולא מצליח לבנות מחדש. העצב בצורה הכי טהורה שלו.
יש לי חור מביש בהשכלה בכל מה שנוגע לספרות מתורגמת. אני נהנית יותר לקרוא ספרות שנכתבה במקורה בעברית ומתחברת מאד לישראליות שבה. הנטייה הטבעית שלי היא דווקא למשהו לא באמת איכותי אבל גם לא טראש מוחלט, אבל אני אפעל נגד האינסטינקט ואנצל את הזמן להשלים פערים אז קדימה מדאם בובארי, בעקבות הזמן האבוד ועוד כל מיני שאני נבוכה להודות שלא קראתי.
לא רחוק כי אני סובלת בטיסות. מקום עם שירותים נקיים, מקלחת טובה, אוכל פשוט ובעיקר מזג אוויר נוח.
לצאת מהבית ולשבת לכתוב במקום שיש בו אנשים שאפשר להביט בהם, לצותת להם לשיחות, ולקבל רעיונות. גם אלכוהול עובד לפעמים.
לא יותר מ-50 שקלים.
אתמלא גאווה. זה בסדר גמור. אף פעם לא חשבתי שלמישהו במשפחה יש באמת כישרון לעשות כסף.
ארוחה טובה. אין ספק.
סקס טוב, עדיף כאקורד סיום לכתיבה טובה.
כל דבר שאני עושה, אני עושה הכי טוב בבוקר. מיקום לא ממש משנה. יכול להיות בבית או בכל מקום שקט אחר.
ממש לא. החיים במדינת ישראל זה הכי הישרדות שאני מוכנה לקחת בה חלק.
קשה לי לחשוב על מיוזקל מדכא יותר. מצד שני, גם את דיקנס הפכו למיוזיקל אז אולי בכל זאת. בוודאי אם יש בזה כסף.
אוקטובר 2009. הבן הצעיר שלי נולד והיה מן רגע בזמן בו חשבתי שלא יכול להיות יותר אושר מזה. כל החלקים הסתדרו, משפחה, עבודה, תוכניות לעתיד, אהבה. פתאום למן הבזק כזה של שניה, הכל היה במקום.
רוני קובן. אני רוצה שנשב שעה ואני אדבר והוא יענה לי תשובות שמתפעלות בצורה אינטליגנטית ורכה ולפעמים מצחיקה קצת, ואני ארגיש האדם הכי עמוק ומעניין שיש.
גרוסמן. אין תחרות.
על שמנות. אין מספיק ספרים עם גיבורות שמנות. אבל באמת שמנות. לא בריג'יט ג'ונס ששוקלת 60 קילו. ויש לנו כל כך הרבה מה להציע במובן של תסביכים, אשמה, חוכמה ותובנות. חבל לי שאף אחד לא מרים את הכפפה. יש לי אפילו שם פוטנציאלי לספר על גיבורה שמנה שאכתוב פעם, שמנות לא אוכלות בבופה. מקווה שאתפנה לכתוב אותו יום אחד.
חרדה. לגמרי ובאופן בלעדי חרדה. זה סך כל החרדות מגולמות בבעתה טהורה על מה עשיתי, למה עשיתי, מה יהיה, למה הייתי צריכה את זה, אולי עוד אפשר לסגת, אני לא נכונה, אני לא שייכת, אין לי מספיק, יש לי יותר מדי. הכל מציף והכל חרד.
אני מנהלת משאבי אנוש לפני כל דבר אחר ואוהבת את המקצוע שלי עד שהפנסיה תפריד בנינו. אם הייתי יכולה ללמוד סתם בשביל עצמי וללא התחייבות הייתי עושה תואר במשפטים.
ארבע או חמש שעות. זה לא קורה הרבה. להגנתי, כמו כל עצלנית טובה, אומר שאני כותבת מהר.
חושבת הרבה על כך שאצטרך להידרש לזה מתישהו.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה