כשהיא תקועה בכתיבה היא מציירת; היא כותבת דווקא בפינת האוכל; ותשמח לבקר באטלנטיס. טלי אברהם (יצורי מצפון) עונה לשאלון האישי
יש כל כך הרבה שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. אני מאוד אוהבת ספרות מקור ישראלית, ובמיוחד את הכתיבה של צרויה שלו ומירה מגן. אחד הספרים האהובים עלי ביותר הוא "דור הפרוזאק" של אליזבת וורצל.
זה נשמע אולי קצת בנאלי, אבל הייתי לוקחת את הנסיך הקטן. זה ספר שאני תמיד מוצאת בו עומק והשראה, וגם נחמה. והוא תמיד אקטואלי בכל מצב.
בסלון שלי. עם התה והלימון והספרים הישנים.
כשאני תקועה בכתיבה אני פונה לציור. במהלך היצירה והמגע עם המכחול ועם הצבע מתעוררים בתוכי הרעיונות הכי טובים.
אהיה מאוד גאה. כל מה שקשור ביצירה, בין אם זו מוסיקה, אמנות, ריקוד או כתיבה - ראוי בעיני להערכה.
למה אי אפשר לשלב ארוחה וכתיבה?
למה אי אפשר.. אמממ ... אוקי, אפסיק כאן.
כשהייתי ילדה, היה בחדרי שולחן לימודים, אבל השיעורים, שאותם הכנתי לעיתים רחוקות מאוד, נעשו בסופו של דבר בשכיבה על השטיח. היום יש לי חדר עבודה קטן ויפה שגם בו אינני משתמשת... אני אוהבת לכתוב בפינת האוכל, שהיא מרכז הבית, אך בהתאם לגיל, עכשיו זה נעשה בישיבה מסודרת ולא בשכיבה.
אני לא מתחילה את הבוקר בלי קפה, לא אוהבת לישון תחת כיפת השמיים, לא עוסקת בספורט, ונכנסת לסטרס כשאני רעבה. כנראה שהפורמט פחות מתאים.
אם הבת שלי, שהיא זמרת מחוננת, תוכל להשתתף -אז בכיף.
מאחר ואני חובבת נלהבת של תעלומות היסטוריות וארכיאולוגיות, הייתי רוצה לבקר במקומות ובזמנים בהם נבנו חלק מאותם מבנים שמהווים תעלומה עד היום, כמו הפירמידות במצרים או סטונהנג' באנגליה. גם ביקור באטלנטיס האבודה בהחלט בא בחשבון.
האדם שאותו הייתי רוצה לפגוש הוא ברוס ספרינגסטין. אני לא יודעת איך הייתי מצליחה לעבור את גיל ההתבגרות הסוער בלעדיו, ועד היום הוא האהבה המוסיקלית הגדולה ביותר שלי. הייתי בשתי הופעות שלו, אבל אשמח לשבת איתו לשיחה ארוכה (מאוד!) על כוס קפה.
קודם כל, חרדה זו ברירת מחדל אצלי. אחר כך יתווספו אליה תחושות של התרגשות ושמחה, אבל אופוריה זו מילה גדולה מדי.
לרוב אני עושה הפסקות קטנות ברצף הכתיבה, זה עוזר לי לחשוב ולהתמלא ברעיונות חדשים, אבל לעיתים יכולה למצוא את עצמי מול המחשב מבוקר עד לילה.
צפיה בטלוויזיה זה נחשב?