יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: דור לוי
הטבע פותח לה את הצ'אקרות, האי הבודד שלה נמצא ביער סקנדינבי, והיא ממש מתחרטת על הקארה שגזרה לעצמה בכיתה יב'. מור פלד (דרך הבולענים) עונה לשאלון האישי
בתואר הראשון שלי למדתי ביולוגיה, שזה מקצוע שבו לא עבדתי אפילו יום אחד לאחר התואר והבנתי שישמש אותי בעיקר כנושא לכתיבה בספרים שלי (בראשון היו נגיעות ממנו, בשני שהתחלתי לכתוב זה ישתלב כנראה יותר), אחר-כך למדתי תקשורת חזותית והיום אני מעצבת מותג. הייתי רוצה ללמוד ספרות עברית לתואר השני, מקווה שאצליח להגשים את זה מתישהו.
בינתיים הוצאתי רק ספר אחד שכלל את האופוריה ואת החרדה, אולי לספר הבא אתכנן את החופשה בקאריביים.
מרגרט אטווד. אישה שהייתי שמחה לשמוע וללמוד ממנה.
אהיה אנוכית ואחזור לכיתה יב׳ רגע לפני שחשבתי שזה רעיון ממש טוב לגזור לעצמי קארה.
מחזות זמר הם פחות הטעם שלי אבל כל דבר שיעניק לספר שלי חיים אני בעדו.
יתושים ולחות זה ביג נוֹ נוֹ, מספיקים לי חודשי הקיץ בישראל.
אני תמיד מדמיינת שאכתוב בבית קפה או בטיולים, וגוררת איתי את המחשב לכל מיני מקומות יפים שלא נכתב בהם דבר. בסוף בשביל כתיבה של ממש אני צריכה את הבית שלי, רוח נעימה שנכנסת מהחלון (הכי כיף לכתוב בחורף) ושקט.
לפעמים צריך פשוט לעצור ולתת לזה זמן. אבל לפני העצירה יש שיטות יעילות יותר שמתחילות תמיד בלייצר תנועה. לצאת החוצה לפארק, לעשות הליכה, להסתכל על העצים, לשבת מול הים, הטבע והחוץ תמיד פותחים לי את הצ׳אקרות. כשאני מתחילה לשמוע שיחות בראש שלא שייכות לי אלא לדמויות שלי, אני יודעת שזה עבד ואפשר להסתובב חזרה הביתה.
גאה בה ונותנת לה המלצות לספרים הכי טובים שכדאי לקרוא לפני שמתחילים לכתוב.
הליכות ופילאטיס מזרן שהשתכלל לפילאטיס מכשירים.
ביער סקנדינבי שאפשר לצפות ממנו בזוהר הצפוני. וכשאשב בלילה הראשון בבקתה המבודדת שהכל עשוי בה מעץ וחלונות הזכוכית הגדולים שלה צופים ליער, אתמלא פחד שהמקום מבודד מדי, והחיות פראיות מדי, וקר לי מדי, ולמה לעזאזל אני תמיד בוחרת בחוֹרים האלה. למרות שהתשובה ברורה לי: כדי לכתוב על זה אחר-כך.
כנראה ש׳איתי החיים משחק הרבה׳ של דויד גרוסמן. הספרים שלו מבחינתי הם בית ספר לכתיבה. ואם אלנה פרנטה כותבת נהדר דרמה משפחתית איטלקית אז דויד גרוסמן כותב את זה נפלא בגרסה המקומית. אפשר לצלול למשפטים שלו שוב ושוב וזה אף פעם לא נמאס.
תלוי ממתי סופרים. כנערה כתבתי לא מעט ספרים שלא הגיעו עד האמצע. קצת לאחר מכן ספר אחד נכתב במלואו ונגנז, וטוב שכך.
המבחר גדול. מכיוון שאני בתקופת געגוע לאיטליה אני חושבת שאלך על ׳חיי השקר של המבוגרים׳ של אלנה פרנטה. ספר שכולו מסתורין, דרמות משפחתיות ומילים שנעלמות וצצות בין המסדרונות ובין רחובותיה הצרים של נאפולי מלאת הפערים והתשוקה. ספר מכשף כמו שרק אלנה פרנטה יודעת לכתוב, ושמתחיל במשפט פתיחה גאוני שאחריו אי אפשר להפסיק לקרוא.
תלוי, אם הארוחה הטובה כוללת פסטה אין פה באמת שאלה.
יש ספרים שאני אוהבת את הכתיבה אבל לא נסחפת לתוך העלילה, אז אני מתנהלת איתם כמו תה רותח. מניחה בצד וחוזרת מדי פעם לקחת שלוק.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה