יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יחצ
לאי בודד היא תיקח את שיר השירים; כשהיא תקועה בכתיבה היא מאזינה למוזיקה מדיטטיבית, והיא תמיד רוקדת כשאפשר. הרבה והמשוררת סיון נבון-שובל (אלוהימה) עונה לשאלון האישי
קשה לבחור אחד. אבל בהחלט עשיו של מאיר שליו- בשנות ההתבגרות שלי קראתי אותו מהסוף להתחלה פעם אחר פעם.
כמה … אבל למדתי שלפעמים גם אם נעצרים הכתיבה פשוט מחכה לזמן הנכון.
שיר השירים. כך ארגיש שאני אף פעם לא לבד ותמיד יש בו עוד שכבה להתרגש ממנה, לגלות, לדרוש ולהמריא מעלה עם האהבה והתשוקה הגדולה הזו.
אולי במלדיבים. אבל עם ספרים, מוזיקה טובה ופינת כתיבה מול הים.
אני צריכה מוזיקה מדיטטיבית חזרתית. אני חייבת להיטען בהשראה — שיחה טובה, מוזיקה, אמנות, לימוד, טקסטים, טבע.
גאה מאוד. הבת האמצעית שלי, בת ה־11, נבחרה לאחרונה להציג שיר שכתבה בתחרות כתיבה ׳קצרצרים׳ של עיריית ירושלים, וזו הייתה התרגשות עצומה לראות אותה עולה לבמה ומקריאה את המילים שלה. אני מאחלת לכל ילד וילדה למצוא את הדבר שמדליק בהם חיים ומשמעות.
ארוחה טובה. אבל באמת טובה.
על הבוקר זה הזמן הכי רענן ומרוכז, ב"חדר משלי", מתכנסת בפינת העבודה כשהבית שקט.
פחות. אני מעדיפה מסעות נפשיים על פני איים ואנשים מתועדים במצלמה.
לגמרי. למעשה כבר התחלתי לעבוד על הלחנת שירים מתוך אֱלוֹהִימָה ולהפוך את הספר למעגל שירה מקודשת.
מצטרפת להגשמת החלום של וודי אלן ב״חצות בפריז״ וחוזרת עם ארנסט המינגווי לפריז של המאה הקודמת — אל בתי הקפה, הסופרים והאמנים של ״חגיגה נודדת״, אל התקופה שבה נדמה היה ששיחה, ספרות ואמנות יכולות לשנות את העולם. לצפת של המקובלים במאה ה־16. הייתי רוצה לחוות את הקסם הזה מקרוב — לחיות בין המשוררים, המקובלים ופייטני השכינה, ולקחת חלק במעגל היצירה והרוח שנולד שם. או לחלופין — וודסטוק של סוף שנות ה־60, כדי לפגוש רגע נדיר שבו מוזיקה, רוח, חופש ותקווה ניסו לדמיין עולם אחר.
ללה - המשוררת הסופית הקשמירית מהמאה ה-14.
אני לא בטוחה שיש אחד/ת. אבל אני מאוד אוהבת את היכולת של מרגרט אטווד לחבר בין מיתוס, פוליטיקה ושפה פיוטית.
על חיי הרוח היומיומיים. כמעט שלא נכתב על המקומות שבהם נשים פוגשות רוח וקדושה בתוך החיים עצמם — דרך הגוף, האימהוּת, הכאב והאהבה.
איפשהו על הציר שבין אופוריה לחרדה.
אני כבר רבה, מנחת טקסים וחוקרת קבלה ומגדר. לפני הרבנות עסקתי בניהול פרויקטים חינוכיים. אבל אם מתחילים מחדש — לחלוטין מוזיקה או רפואה טבעית.
באמת שאין לי גבול כשאני בתוך זה. השיא היה מ־08:00 בבוקר עד 23:30 בלילה.
פילאטיס, יוגה, טיולים ותמיד כשאפשר לרקוד.
כל ספר שגורם לי להגיד “רק עוד עמוד אחד” בשתיים בלילה - לרוב ספרי שירה ותרגומים. אבל הם לא באמת מבזבזים את הזמן. חבל שאין יותר שעות ביום... ובלילה...
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה