יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: הדסה חוה פרומר
כשהיא תקועה בכתיבה היא שוטפת כלים; הכיף שלה הוא דווקא כדורעף; והיא תשמח לחזור לגיל שמונה חודשים. שיר כהן (מכתבים לפסיכולוג שלי) עונה לשאלון האישי
שניים שעולים לי עכשיו: "ימי הנטישה" של אלנה פרנטה, "איתי החיים משחק הרבה" של דויד גרוסמן. אני מאמינה שבזמן אחר שתשאלו אותי יעלו לי ספרים אחרים שאני אוהבת.
די בחרדה, אבל אני כבר מכירה את עצמי שחרדה היא איזה דיפולט שעולה בי, ולאט לאט אני מתרחקת ממנה.
שאלה קשה מדי. כמו השאלה על הספר הכי טוב. אני לא יכולה להכתיר אחד. אלנה פרנטה מאוד טובה בעיני, הרוקי מורקמי וכן גם גרוסמן.
הייתי נפגשת עם אביתר בנאי. יש הרבה נושאים שהייתי רוצה לשוחח איתו עליהם: על יצירה, נפש ואמונה.
אני חושבת לגיל שמונה חודשים, שיש רק הוויה, בלי השכל הזה שלא מפסיק. תקופת חיים שיש בה איזו התפעלות והתלהבות מהפשוט, הייתי רוצה לחזור לזה.
קשה לי לדמיין שדבר כזה יקרה עם הסגנון שלי. אבל אם מישהו מתחבר ורואה את זה בעיניו ובנפשו אז כן.
לא.
מקום – בבית, פה אין שאלה. שעות זה משתנה יש איזו בהירות בבוקר אבל אני גם אוהבת לכתוב בלילה ולהיכנס לעולם שהזמן בו מתנהל אחרת.
גם וגם.
תלוי איזה תדר של כתיבה. אם מדובר על כתיבה שיש בה חיבור למשהו שהוא גבוה ממני: למופלא, לקול הפנימי, איך שלא נקרא לזה, אז הבחירה היא כתיבה.
איחלתי לילד בהצלחה.
נראה לי 70. איזשהו אמצע בין 50 ל-100, אבל אני לא אדם של מספרים.
לשטוף כלים. מה לא? לעזוב את הסיפור. זה קטע כזה אבל הוא לא כותב את עצמו.
כל עוד יש ים ומזג אוויר נעים – לא משנה לי.
"השמים שבתוכי" – ספר מופתי שאני לא מבינה איך קראתי אותו רק לפני שנתיים והוא לא התגלה בפני קודם לכן. הייתי שמחה לחזור לקרוא בו באי בודד.
אחד. סיפורים קצרים לצערי יש בשפע שהתחלתי ונטשתי וגם סדרות (למדתי קולנוע).
הייתי הולכת ללמוד ביבליותרפיה, אולי זה עוד יקרה מי יודע.
כדורעף. זה הכיף שלי.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה