יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: אפרת בלוססקי
האי הבודד שלו הוא בכלל הר; הוא הקים לעצמו בבית מאורת כתיבה; ובה הוא מפנטז על המחזמר 'צלילי המוזיקה - גרסת ההימלאיה'. נדב עלה (פרק א') עונה לשאלון האישי
המון. אני יכול להוציא ספר שיקראו לו ״ספר ההתחלות״, שבו כל פרק הוא התחלה של סיפור שהדליק אותי לרגע, כתבתי לו את ההתחלה ואז עצרתי כי התשוקה להמשיך אותו לא עברה את המינימום האולימפי הנדרש. היוצא מהכלל הוא ספר ההמשך של ״פרק א״ (שמו הזמני הוא ״הפרק הבא״), שכבר ייצרתי לו מסגרת סיפורית שלמה, אבל החלטתי לעצור בינתיים, כדי שאוכל להתרחק ולכתוב אותו כספר נפרד ולא כהמשך ישיר.
יש כל כך הרבה ספרים שקראתי וחשבתי לעצמי שהייתי שמח לכתוב גרסה שלהם ... ובהרבה ז׳אנרים. בתור דוגמאות בולטות, הייתי שמח לכתוב את ״החייל האמיץ שווייק״ של ירוסלב האשק, את ״שר הטבעות״ של טולקין, את ״יונה ונער״ של מאיר שלו ואעצור כאן לפני שאזכר בעוד עשרה. כמו ״אהבות מגוחכות״ של מילן קונדרה. טוב, די.
שנים עשר ימים, למעט כמה שעות שינה בכל לילה. כמה שעות לפני האזעקה הראשונה של ״עם כלביא״ קיבלתי מאורנה לנדאו את ההערות שלה ל״פרק א״, וכמעט שלא הפסקתי לכתוב עד לטיל האחרון, שקצת לאחריו שלחתי לה חזרה את הגרסה הערוכה. בני המשפחה שהצטרפו לממ״ד מדי פעם הפריעו לרצף, אבל לא נורא.
התשובה העונתית נעה בין טריאתלונים לכלום. בתקופה הנוכחית אני מתאושש מפציעה ומשלב בין הליכות להבטחות לעצמי לחזור לשחות ולרכב על אופניים.
עכשיו? אשמח לעשות דוקטורט במדעי המוח ולמצוא שאלת מחקר בנושא אהבה, שישלים לי את התואר הראשון והשני, או ללמוד פילוסופיה, בלשנות וספרות בשביל הכיף.
בינתיים יצא לי אחד, והייתי באופוריה. התרגשתי לקראת היציאה לאור, תוך כדי היציאה לאור וגם עכשיו, חצי שנה אחרי, כשהוא כבר מבוגר בשנות ספר (שקצרות יותר אפילו מאשר שנות כלב) אני עדיין מתרגש ממנו.
הייתי רוצה לקרוא יותר גברים כותבים על חוויית ההתבגרות וההזדקנות שלהם בפרספקטיבה הזוגית והמשפחתית. להרגיש שאני לא לבד בעניין.
את האיש המאושר ביותר בעולם, כדי להבין. אם התשובה הזו נחשבת רמאות, אשמח לשתות ויסקי עם האפיפיור.
אני לא חושב שאני ארצה לחזור לעבר, אני חושב שארצה להתקדם לעתיד, עשרות שנים קדימה, אולי מאות. מאוד מסקרן אותי לדעת לאיזה כיוון אנחנו מתקדמים (או נסוגים?). אם בכל זאת אני חייב לחזור אחורה, אשמח לחזור לשנת 2006, יש לי כמה עניינים לא פתורים שאני צריך לסדר שם.
״פרק א״ בתור מיוזיקל? מעולה! ומאחר שיש לספר כבר פלייליסט מוכן (ה-QR קוד בסוף הספר), הדרך למימוש קצרה. מי אמר ״צלילי המוזיקה בגרסת ההימלאיה״ ולא קיבל?
למה לא? נראה לי שזה טוב לדיאטה.
השעה לא משנה, העיקר שיהיה במאורת הכתיבה שהכנתי לי בבית, ליד שולחן העץ עם המסך הענקי מולי ועם העץ הירוק שמשקיף אלי מהצד, דרך החלון.
חד משמעית סקס טוב (אם אפשר, ממש טוב).
ארוחה טובה, אבל באמת טובה, פעם בשבוע ובשאר הימים לכתוב.
מבסוט אש. האמת שיצא לי אחד כזה, שכבר היום (בגיל עשרים וארבע בואך עשרים וחמש) הוא גם כותב וגם עורך, אז אני כבר מבסוט אש.
42 ש״ח, כולל חיוך.
אם ריצה או שחייה לא עוזרים, אני מפעיל את נשק יום הדין - בינג׳ קריאה ו/או צפייה בסדרות שיעזרו לי לשמן את גלגלי הדמיון. הם לאו דווקא צריכים להיות קשורים ישירות לנושא שעליו אני כותב, רק לתת לראש להשתחרר.
הוא לא אי, אלא הר, והוא נמצא בנפאל, איפשהו בין 3,500 ל-4,500 מטרים בגובה, עם נוף פתוח על הרכסים. אם חשוב שהוא יהיה נמוך – חפשו אותי בפוקהרה, על האי הקטן שבאמצע האגם.
״שר הטבעות״ ללא ספק (אולי בגרסה שכוללת גם את ״הסילמריליון״ וסיפורים נוספים) – זו הדרך הכי טובה שאני מכיר להרחיב אי בודד לכדי עולמות שלמים. בנוסף, לפני שאצא לדרך אכתוב בעט על כל עמוד שיר של רחל שפירא או נתן אלתרמן או ערן צור.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה