יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יחצ
הפסיק לכתוב באמצע לפחות חמישה ספרים; כשהוא תקוע בכתיבה הוא יוצא לריצה; והוא לא הצליח להדביק את ילדיו בחיידק אהבת הקריאה. אריאל גרייזס (בלי האפי אנד) עונה לשאלון האישי
בוא נזרוק אבן ונמצא. אבל מכיוון שג'וזף הלר בעצמו אמר את זה, אז "מלכוד 22" כנראה בראש הרשימה.
אירוע עקבי אצלי: מעולם לא עבדתי במקצוע אותו למדתי, ולמדתי כמה. אז הייתי הולך ללמוד היסטוריה או ספרות או פסיכולוגיה – משהו קצת הומני לנשמה – ויודע שבחיים גם בזה אני לא אעבוד.
מאניה-דיפרסיה משוגעת. לשניה אחת אני מתרגש שאנשים יקראו את המחשבות שלי, שניה אחרי זה אני מפוחד שהם ישנאו את זה או הרבה הרבה יותר גרוע – בכלל לא יקראו את זה.
אהבה.
איזה שאלה קשה. בגלל שהיא היתה מנוסחת בלשון זכר אני בכוונה אלך על כמה סופרות: סאלי רוני וקלייר קיגן, שתי סופרות איריות דגולות, וג'ניפר איגן המעולה. כדי שבכל זאת יהיה גבר אחד, אז מייקל שייבון הוא מישהו שאני מחכה לכל ספר שלו שיוצא.
מת לשבת לבירה עם יורגן קלופ, מאמן הכדורגל.
כן, אבל זה צריך להיות מוצג בלונדון, כי זה המקום היחיד שאני מוכן לראות מיוזיקלס.
לא, אבל לא כי אני לא רוצה את החשיפה (אני לא) אלא כי אני אעוף אחרי עשר שניות. אני לא שורד.
20 דקות. אני נורא.
המיקום לא מזיז לי בדרך כלל, כתבתי במקומות רועשים, בטבע, וגם בספריה שלי לבד. בדרך כלל שעות הערב והלילה עובדות לי הכי טוב, שזה כמובן השעות שבהן אני הכי פחות פנוי.
אני תמיד אומר שכתיבה היא הפעולה שאני הכי אוהב בעולם והפעולה שאני הכי שונא בעולם כי זה לשים את מה שכתוב מושלם אצלך בראש על הנייר והפער הוא בלתי נסבל. אז אני אברח לאוכל מתי שרק אפשר.
אצחק ממש כי אם יש לי אכזבה זה שלא הצלחתי להדביק את הילדים שלי בחיידק הקריאה, וגם הכתיבה רחוקה מהם מאוד.
כמה שאני מוכן לשלם עליו.
לצאת לרוץ זה התרופה האולטימטיבית בשבילי. אני רץ כבר כמעט 20 שנה, לפעמים אני אומר שזה הדבר היחיד שאני טוב בו כי אני רק צריך להזיז רגל אחרי רגל ולא לחשוב על זה. זאת פעילות מדיטטיבית שבה אני מקסימום שומע מוזיקה, משחרר את המוח ונותן לו לרוץ. כמעט תמיד מגיעים לי הרעיונות הכי טובים לכתיבה במהלך הריצה. לפעמים, אני כותב את כל הסיפור בראש במהלך הריצה ואז רק חוזר הביתה ו"מקיא" אותו על הדף. מה לא עובד לי? לשבת מול המחשב ולבהות במסך הפתוח.
לפני כמה שנים נסעתי עם המשפחה לטיול ביוון ולקחנו צריף על חוף הים בחצי האי פיליון, והיתה לו מרפסת שישבה מול הים, ובפנים היה שולחן שגם ממנו היה אפשר לראות את הים ומאז יש לי חלום להגיע לשם לבד ולשבת לכתוב בלי שיפריעו לי. אז נראה לי זה.
זאת שאלה קשה כי זה צריך להיות משהו שכיף לקרוא אבל שגם מוצאים בו משהו חדש כל פעם. אני חושב ש"חולית" של הרברט תהיה התשובה הראשונה שעולה לי לראש ו"אליס בארץ הפלאות" השניה.
אני איש של התחלות, הסופים הם אלו שקשים לי, אז לפחות חמישה.
ובטח ובטח לסקס. אבל כשבסוף זה יוצא כמו שחשבת, זה הכי טוב שיש.
הרבה פחות ממה שאני צריך, אבל אל תגלו לרופאה שלי. אני משתדל לרוץ כשאפשר, פשוט כי ככה אני לא צריך לחשוב על הסבל שבפעילות גופנית, זה ללבוש חולצה, מכנסיים, לשים נעליים ואני בחוץ אז כבר אין ברירה אלא להמשיך. כל פעם שניסיתי משהו מוסדר – חדר כושר, פילאטיס וכו' – הייתי מתקשה להכריח את עצמי לצאת מהבית ולהגיע למקום.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה