יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: שרי בן מאיר
לקראת יום השואה 2026, שיחה עם מאיה פולק, מחברת הספר "רגע לפני שסוגרים עיתון", שעלילתו מתרחשת בגטו טרזין
1984 של ג'ורג' אורוול. מעניין מה אורוול היה חושב כיום על הפייק ניוז ועל הדיפ פייק. בעצם ברור מה הוא היה חושב.
אני יכולה לכתוב גם 14 שעות ברצף, ויותר. להתנתק לגמרי. בטח כשיש דדליין.
רצה להשלים את לימודי המוזיקה שלי ברימון. גם בזה אין פרנסה, אני יודעת, אולי אני אכתוב על זה שיר. או רומן.
אופוריה משולבת עם פחד גדול.
אירווין וולש. לא התאוששתי מהספרים שלו. מאז שהפכתי לאימא, לא מסוגלת לקרוא אותם. הייתי רוצה לשאול אותו האם צריך לכתוב כך על הכל, או שיש דברים שעדיף להשאיר בלתי מתוארים.
הייתי רוצה לפגוש את החטוף השב אלון אהל ולכתוב לו שיר, או לעזור לו לכתוב את סיפור השבי. או שניהם.
לאמצע הסיקסטיז – כדי להספיק להיות לפחות בהופעה אחת של הביטלס, לפני שהם הפסיקו להופיע.
תודה, אבל אני כבר מסודרת. לבעלי קוראים סורל. ההורים שלו קראו לו כך על שם הדמות של ז'וליאן סורל מהספר "האדום והשחור" של סטנדל.
הספר שלי, "רגע לפני שסוגרים עיתון", שמביא את סיפורו של הנער איוון פולק שערך עיתון בגטו טרזין, הפך להצגת ילדים ונוער בשם "המשך יבוא" (תיאטרון השעה הישראלי). המחזאי המוכשר איתי צ'מה כתב מחזה מדהים שסיימתי לקרוא בדמעות. האם לנער מוכשר בשואה, שעסק בכתיבה וביצירה עד לרגע האחרון, יש גם על מה לשיר במיוזיקל? אני משוכנעת שכן. בגלל שאני כותבת ומלחינה שירים, אני אפילו יכולה להיות זו שכותבת את השירים למיוזיקל כזה.
מדברת עם אחרים על כמה שזה חשוב, יודעת שזה יקרה לי גם יום אחד, אבל לא הבוקר.
לא סתם אצלנו בבית יש מושג שנקרא: "קמפינג אבות". אז פחות.
סקס טוב.
כתיבה עד רעב ואז לטרוף.
שמחה בשבילו שיש לו ערוץ יצירתי משמעותי לתעל דרכו חוויות ורגשות. זוכרת לא לומר לו שזה רק תחביב ושיחפש עבודה אמיתית. מאחלת לו למצוא פרנסה כזו שלא תכבה לו את הכתיבה, אלא רק תגביר אותה.
סביב 80 שקל. אני יודעת כמה הכל סביב ייצור הספר יקר להחריד, הדגש צריך להיות על חשיבה איך גם הכותב מצליח לקבל תמלוגים הולמים.
נהיגה בכביש מהיר ופתוח – מייצר רעיונות חדשים, מושיב לכתוב. לשבת ולהכריח את עצמי להתרכז מול המחשב כשהראש לא שם – לא יעזור בית דין, לא יקרה.
כל מקום שקרוב להודו, שם הריכוז שלי מתחדד עוד יותר.
ברגע שאני מתרחקת מהרעש המקומי, הריכוז שלי גדל בצורה אקספוננציאלית. אולי זו הזדמנות לצלוח את פאוסט אחת ולתמיד? חשבה לעצמה ובסוף לקחה את הרלן קובן.
גנזתי רומן אחד. עותק מודפס שלו שוכב בארון בין תלתלי אבק וממתין שאכתוב אותו מחדש. סיימתי לכתוב את הדראפט הראשון כשהייתי בחופשת לידה עם הילד הרביעי שלי. הילד הזה כבר בכיתה ב'.
פעם הייתי כותבת בלילות, היום שעות הבוקר הן השעות שבהן הריכוז שלי בשיאו. כותבת ליד שולחן כתיבה בחדר השינה שבנוי הפוך מעקרונות הפאנג שווי, אז זה שיוצאים טקסטים - זה נס.
כל ספר של סופי קינסלה. קראתי את כולם. הדמויות שלה לא פראייריות ומאמינות בסוף טוב. חבל לי כל כך שהיא נפטרה ולא ייבראו דמויות חדשות. הן שימחו אותי כל כך.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה