יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: שי בראל
הפחד הכי גדול שלה הוא ללכת לאיבוד; לפעמים היקום מנסה לומר לה מה לכתוב; והיא אוהבת לכתוב ברכבת. שרון שפיר (היררכיה של כאב) עונה לשאלון האישי
נראה לי משהו כמו 10 שעות. היה לי שבוע עמוס בלי דקה פנויה לכתוב בה, ורקמתי בראש מה אני רוצה לכתוב והגעתי לסוף שבוע עם גודש נוראי בראש שהייתי חייבת לשחרר. התעוררתי מוקדם בשבת וכתבתי עד הלילה.
בעיקר בהשתאות ובהתרגשות.
סופרת. אֶלֶנָה פֶרַנטֶה האיטלקייה.
את רייצ'ל גולדברג-פולין, אימו של הירש גולדברג ז"ל. אישה של אומץ, טוב, ערכים וחסד.
1998 – לשנותיי כסטודנטית באוניברסיטת ת"א. לתקן כמה החלטות ממש מפגרות שקיבלתי, וכדי לחיות את החיים כמו שהייתי צריכה, שזה אומר בהרבה יותר אומץ.
לא מתחברת, אבל גם לא אומרת לא להצעות שקשורות לספר שלי.
לא. כי אני מפסידה על בטוח.
אין לי הרגלים קבועים, כי אני עובדת קשה מדי, ויש לי משפחה. אבל אני בהחלט מנצלת כל רגע שיש אז בבקרים אני כותבת ברכבת, אם מתפנה לי זמן אחה"צ אעדיף לכתוב בבתי קפה, ובלילות בשולחן קטן בחדר השינה שלי.
60 ₪ ומעלה. מגיע לספר שיכבדו אותו. גם לסופר/ת די מגיע. לצד מכירת ספרים, טוב שיש ספריות ציבוריות שמאפשרות לחובבי הקריאה לקרוא בחינם, רק צריך שהתקציב לתמיכה בהן יגדל.
אני שונאת לבחור. אם חייבת, אז ארוחה טובה פעם ביום וכתיבה כל יתר הזמן.
אהיה גאה, כמו שאהיה גאה בכל דבר אחר שיבחרו לעסוק בו, ולא אכפת לי בכלל אם זה נשמע קלישאתי. להיות סופר כן או לא - זה לא העיקר, אם כבר, אשמח שיקראו הרבה או שסתם יכתבו, יש ערך לכתיבה גם בלי להיות סופרים.
פילאטיס בישוב הקהילתי עם המורה הקשוחה שאני דבקה בה. וחדר כושר כאשר מי מבנותיי רוצה ללכת (אני לא הולכת לבד. זה רק אם זה גם זמן איכות עם הבנות שלי).
לחזור לקרוא קטעים קודמים שכתבתי ולהיזכר למה לעזאזל כתבתי אותם. כשזה לא עובד, אני פותחת ספרים שאני אוהבת ושקראתי אותם מזמן, מדפדפת ובוחרת באקראי פסקה, משכנעת את עצמי שלא סתם פתחתי דווקא בקטע הזה והזה, שהיקום מנסה לומר לי משהו ושאני צריכה לכתוב אותו. מה אומר – אני משכנעת את עצמי לא רע בכלל!
בתור מי שהפחד הכי גדול שלה הוא ללכת לאיבוד, אז "אי-בודד" ממש מלחיץ אותי. אבל לטוס ללונדון, לבד-לבד, כדי לשבת לכתוב בבתי הקפה המהממים שלה... אהיה מאושרת.
בגדול, אני מעדיפה תמיד-תמיד ספרי פרוזה. אבל – לאי בודד חד-משמעית אקח ספר שירים של ויסלבה שימבורסקה. היא עוסקת בפיצוח רגעים, ונראה לי שבאי בודד כדאי שתהיה לי את היכולת הזו.
אין ספרים אבל בהחלט יש פרקים או קטעים כאלה. אני העורכת הכי קשוחה של עצמי, אז אם אני לא מרוצה מטקסט שכתבתי – אני נוטשת אותו.
"כל החיים לפניו" (אמיל אז'אר), וכמעט באותה נשימה, "סטונר" (ג'ון ויליאמס).
אומר בעדינות שסקס אחרי פרץ כתיבה טוב זה וואו.
אף ספר כבר לא מבזבז לי את הזמן. בעבר, התעקשתי לסיים ספרים, גם אם לא התחברתי אליהם. היום, מפאת התובנות שהגיעו באיחור לפיהן אני עושה רק מה שאני אוהבת כי אין לי זמן לבזבז – אני קוראת רק את מה שמעניין אותי. ומה שמעניין לעולם לא מבזבז לי את הזמן.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה