יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: גלית לחמן
חושבת שחברות גדולות צריכות להעניק לעובדיהן ספר כמתנה לחג; כשיוצא לה ספר חדש היא כותבת ספר אחר; והיא משקיעה במרתונים של כתיבה. מירב אורן (כל הדרכים מובילות) עונה לשאלון האישי
אהיה גאה מאוד וגם אקרא כמובן. (חוץ מזה, אני מניחה שתהיה לו עבודה ממנה הוא יתפרנס..).
אני חושבת שהשאלה יכולה להיות קצת אחרת ותשובה נמצאת אי שם בשנות השבעים: בעבר, עובדים במוסדות גדולים - חברת חשמל, בתי זיקוק וכו', קיבלו ספר לחגים בנוסף למתנה. הספר היה מונח בבית, ובסופו של דבר בני המשפחה קראו אותו. אני חושבת (או יותר נכון רוצה) שכל מקום עבודה, כל חברת הייטק, לואו-טק, פרסום, שיווק, נופש וכו' יעניקו ספרי מתנה לעובדים או ללקוחות שלהם. נכון שהמדיה היום זמינה וקלה וססגונית ומהנה ובכל זאת - אם יגיעו ספרים חדשים הביתה – אולי תגדל קהילת הקוראים?
לדבר על הדמויות והקונפליקטים עם בן זוגי, עם חברה בהליכה.
כל מקום אליו אני נוסעת לבד וגם קצת חדר העבודה שלי.
אני מסוגלת לעשות מרתונים של כתיבה, לאורך שעות, אם יש לי אפשרות.
הנכדה של מר לין/ פיליפ קלודל
כתיבה והפסקה לסקס טוב.
סאפ-סטודיו, פילאטיס והליכות.
כותבת ספר אחר. זה עוזר.
יעל סטטמן כותבת: "חברים, אתם חשובים לנו מכדי שנספר לכם מי אנחנו". (מתוך השיר 'בשישי' בתוך 'בעניין הבערה'). כותבים על כך, אבל זה עדיין מרתק, החומר הזה שהוא קוף המחט, המרקם החוטי הדק, שממנו עשויה חבורה.
אנני ארנו. להביט לה עמוק בעיניים לסופרת הנפלאה הזו ולשאול אותה - האם היא חושבת שיש לנו זכות קיום? ולנסות טיפה, ממש קצת - לגרום לה להעמיק את הידיעה, להבין את המורכבות של מה שקורה כאן לפני שהיא חורצת דעה.
הייתי רוצה להיות בבארי או בניר עוז לפני השבעה באוקטובר.
זה יהיה יצירתי מאוד... אבל מעניין.
לא. נקודה. לא החשיפה. לא האינטריגות.
מוקדם בבוקר.
'עשה זאת בעצמך'. אבל - גם סיפורים נבחרים: 'בית תפוס' מתוך 'שמים אחרים' של קורטאסר, 'האור השלישי' מתוך 'ללכת בשדות הכחולים' של קלייר קיגן, 'אני מזמין משטרה' של ארווין יאלום.
כתיבה, אוכל פחות מעניין אותי.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה