יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: צילום יחצ
חוטף בעיטות מבנו הפעוט; מקפיד לא ללכת עם הראש בקיר; ופעילות גופנית הופכת את הכתיבה שלו לשמחה וחיובית. כרמל שר (סטאז'ר) משיב לשאלון האישי
״והיום איננו כלה״ של צ׳ינגיס אייטמטוב. סיפור מרתק ומורכב על אנשים פשוטים כביכול בערבות קזחסטן. הדמויות בּוּרָאנִי יֵדִגֵיי, קָזַנְגָפּ והגמל קרנר ילכו איתי כנראה תמיד. וכמובן ה״מנקורט״, דמות הלקוחה מאגדת-עם קזחית, ובעיקר אמו המנסה להציל את בנה בכל דרך אפשרית וכנגד כל הסיכויים.
כנראה שרפואה שוב. אבל אם לא, הכל פתוח – דיפלומטיה וממשל, כתיבה או קולנוע, שיטת טיפול כלשהי, בודהיזם, שמאניזם...
יצא לי בסך הכל ספר אחד, ממש לאחרונה, כך שאני עדיין מאד נרגש ובעיקר שמח לראות שיש עוד מי שקורא ספרים. אבל כן אני מגלה גם שזה מלווה באיזו תחושת ריק מסוימת (אולי, בתקווה, כדי שיתפנה מקום לספר הבא).
לא אף אחד, אבל מעטים: על עולם הרפואה בכלל, והישראלי בפרט. קורה שם כל כך הרבה. לכאורה נישתי, אבל בפועל עולם ומלואו, מיקרוקוסמוס עצוב ונפלא של החברה כולה.
את אנגלה מרקל. היא הייתה בעיני השפיות שלפני הסערה. הצליחה לא רק לייצב את הספינה האירופאית, אלא באיזשהו אופן גם את זו הגלובלית. ומאז שהלכה הכל מתפרק כאן. חוץ מזה שכמה א.נשים אנחנו מכירים שגם הגיעו לראש הפירמידה וגם נותרו כפי שהיו קודם שנעשו חשובים.ות?
כנראה שלתקופת הילדות ב״מושבה״ בירושלים - לאיזון העדין, המדויק, שהיה אז בין דתיים לחילונים בשכונה. איכשהו זה עבד מדהים והלוואי ואפשר היה לשמר את זה. מה שלא יהיה, השנה הנוכחית היא בטח לא שנה להיתקע בה.
עם לו סלומה מ״כשניטשה בכה״ של ארוין ילום. למרות (ואולי בגלל) שהיא הייתה מסבכת לי את החיים כהוגן.
ברור.
אני לאVIP אבל בכיף, למה לא? וגם מתכנן לחזור עם המיליון!
בלילה, בשקט, כשכולם ישנים. בשלב מסוים אני קולט לרוב כמה מאוחר כבר, ומשום מה נראה לי סביר להמשיך ככה כבר עד הבוקר.
תמיד אפשר לכתוב אחרי...
אתחיל בכתיבה. אפילו רעב. ואחרי שהרווחתי אותה – אשמח לארוחה טובה.
מקווה שהוא יפיק הנאה, למרות הקושי. וגם שיתחתן נכון, שלא ירעב ללחם.
להניח לטקסט. לתת לו את הזמן שהוא צריך, וגם לעצמי. עכשיו מתחיל המאבק. מי ישבר קודם. כשארגיש מוכן לקרב - אפתיע אותו, אתיישב עליו ואז נראה מי ינצח. מה לא? להמשיך עם ראש בקיר אף פעם לא עזר לי או קידם אותי לשום מקום, דבר שלקח לי שנים להבין.
מיטה ישנה 2מ׳ על 2מ׳, עם זוגתי שתחייה והילד בינינו, שבה אני במאבק הישרדותי יומיומי. באמצע הלילה הילד מחליט לשכב דווקא לרוחב: הראש על אמא ועם הרגליים בועט – כאילו בטעות – את אבא לקרשים. ואף על פי כן אני בוחר אותו כאי שעליו אני חולם, כי אין כמו להתעורר בבוקר עם אצבע קטנה באוזן וחיוך ממזרי.
את הספר שאני נושא איתי לכל מקום כמעט ורץ בו כבר שנים קדימה ואחורה – Awareness מאת אנתוני דה-מלו, ספר שמזכיר לך מה חשוב בחיים (ולא פחות חשוב: מה לא). ואם תתירו לי שניים אקח גם את ״מגילת סן מיקלה״ של אקסל מונתה, המתאר את הרפתקאותיו כרופא בתקופה סוערת. לא בכדי אמר פעם מאיר שלו שהספר הזה היווה אחד הגורמים המשפיעים ביותר בעיצוב אישיותו הספרותית.
לילה שלם ללא הפסקה. הקטע עם כתיבה טובה, כזו שאתה בפלואו מוחלט בה, היא שאתה בכלל לא שם לב. וכמעט שלא זוכר גם לאחר מכן. יש לי מעט מאד זכרונות, אם בכלל, שלי יושב וכותב את הספר שהרגע הוצאתי. זה בעיני הסימן שאתה עושה משהו נכון. כשהוא יוצא אל אוויר העולם ללא מאמץ. ללא שכנוע עצמי שזה מה שאתה צריך לעשות. אלא פשוט יוצא כי זה מה שנכון. עבורו ועבורך.
קצת מהכל. מאד אוהב לרוץ. כלומר שונא אבל גם אוהב. קצת כמו עם כתיבה. וכדורסל, ואופניים, ושחייה כשמזדמן ויוגה - בגדול מה שבא ברוך הבא. לאחרונה גיליתי שהכתיבה שלי ביום שעשיתי ספורט היא אחרת בתכלית מיום ללא: שמחה וחיובית, במקום מלנכולית ודיכאונית.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה