יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: ענבל כבירי
באי הבודד שלה יש מסעדת סושי וחנות בגדי וינטג'; כשנגמרות לה המילים היא שותה כוס יין; והיא לא טיפוס של לילה, אבל גם לא טיפוס של בוקר. חן לבקוביץ' (אולי נזכרתי מאוחר מדי) עונה לשאלון האישי
"חייבים לדבר על קווין" של ליונל שרייבר. הספר הזה ממש הפתיע אותי וטלטל אותי, והייתי שמחה להפתיע ולטלטל ככה אחרים.
אני בקצוות. רגע אופוריה, רגע חרדה, רגע שמחה, רגע עצב, ורגע שוכחת בכלל שהוצאתי ספר. אבל אני לא בטוחה שזה קשור לספר, ייתכן שמדובר באישיות שלי באופן כללי.
אני מניחה שג'יי. קיי. רולינג.
לשנה שבה פול מקרטני הופיע בארץ ולא הלכתי ואני אפילו לא זוכרת למה.
שאלה טובה. אולי עם רוברט קינקייד מ"הגשרים של מחוז מדיסון". אף על פי שרוב הזמן הוא מתואר בספר כאדם מזיע שזקוק בדחיפות למקלחת.
בטח. המונים ודאי ינהרו לתיאטראות כדי לצפות לייב על הבמה באישה מבוגרת יושבת בדיור מוגן וכותבת לעצמה יומן. אני כבר יכולה לדמיין את שיר הפתיחה "כל האנשור הזה". להיט מטורף.
בחיים לא. זה משלב שני פחדים מאוד גדולים שלי – להצטלם ולאכול דברים מגעילים.
לא זוכרת, לא הרבה. אני משערת שגג 6 שעות. החיים האמיתיים (ילדות, כלבים, חתולים, כביסות, כלים) תמיד מתפרצים בסוף לדלת פתוחה, גם כשהיא סגורה.
במהלך היום. אני לא טיפוס של מוקדם בבוקר וגם לא טיפוס של מאוחר בערב ובטח ובטח לא טיפוס של לילה. אבל הכי חשוב שיהיה שקט. בקיצור, בחדר העבודה שלי כשהילדות במסגרות.
ברצינות? ברור שסקס טוב (כאן אני לא בטוחה לגבי הבינוניות).
נו באמת. מובן שארוחה טובה. ייתכן שאפילו ארוחה בינונית.
אני לא כל כך נוטה להיתקע בכתיבה. הטמפרמנט שלי מהיר, וגם יש בי איזושהי נוירוטיות מסוימת, ושני אלה לרוב מובילים לשטף מילים שוצף וקוצף. ואם נגמרות לי המילים לאותו יום – אז כוס יין, משהו נחמד בטלוויזיה, ומחר יום חדש.
באמסטרדם. בין מסעדת הסושי האהובה עליי לחנות בגדי הווינטג'.
לבד על המרבד. בא כלב, באה פרה – זה כמו דמיון מודרך.
האמת היא שאפס. כבר שנים שאני כותבת כל מיני קטעים קצרים רק לעצמי, ואני גם כותבת ומפרסמת בקביעות בבלוג שלי "אמא עייפה דיה". אבל את ספר הילדים היחיד שהתחלתי גם סיימתי, וגם את הספר הראשון שלי למבוגרים.
צנצנת. סתם. אני אשמח מאוד אבל בעיקר כי זה אומר שה-AI עדיין לא השמיד את כולנו סופית.
לפעמים הרבה ולפעמים כלום. כרגע אני בתקופה נחמדה של ריצה, אבל מספיק יום אחד של עקיצת יתוש בבוהן כדי להביא אותי לשנה שלמה נטולת ספורט לחלוטין.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה