אמנון דנקנר נולד ב5 בפברואר 1946 בירושלים. בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. היה עיתונאי בכיר ובעל טור ב''הארץ" ו''דבר'' והעורך הראשי של ''מעריב''. בנוסף, היה חבר בפאנל של תוכניות אקטואליה בטלוויזיה.
המחשב שלי הוא אתר תאונת דרכים של התחלות שהתנגשו במאבק אל זכות קדימה – ארבע של ספרים, שלוש של מחזות ושתים של תסריטים . נראה מי מהמעורבים בתאונה יתאושש ראשון.
אם הייתי יודע מראש את סיפור העלילה לא הייתי נשאר להעביר את הזמן בשעמום עד הסוף. לפעמים , כשאני כותב , אני כל כך מסוקרן לדעת מה יהיה בהמשך עד שאני שוכח שאני בעל הבית על מה שייכתב , ואז אני מבין שאני לא.
איני רושם דבר. הגישה שלי היא שמה שעלה במחשבה יישאר בה ואם יישקע- ישוב לצוף , ואם לא – סימן שלא היה חשוב או בעל ערך. אולי זו סתם עצלנות , מי יודע? אבל איכשהו הסתדרתי לא רע עד היום.
זה משתנה מספר לספר . יש ספרים מונוגמיים שכשאתה כותב אותם הם אינם מרשים לך להתעסק עם ספרים אחרים ויש כאלה שמתירים לך להתרועע ולקשור יחסים עם ספרים אחרים .
אני בר מזל . העורכת שלי שרי גוטמן קורנת תבונה, טעם טוב , השכלה וחוש הומור. היא יודעת לעשות את הקסם הנדיר שעושים עורכים ספרותיים מושלמים : לחלץ מהספר שלך את הספר העוד יותר טוב שלך שנמצא בתוכו .
לבד מהעורכת שלי , הקוראת הראשונה שלי היא אשתי מירי . בשעות שהיא קוראת את כתב היד של הספר החדש אני חג סביבה בצפייה עצבנית וחרד מאד למשפטה . הערותיה רגישות ונבונות ואני תמיד שמח עליהן .
הסדרה ח"י רקפות של הצייר משה גרשוני המוצגת בתערוכה של יצירותיו במוזיאון תל אביב. זוהי אמנות רליגיוזית מרגשת ורבת עצמה שיש בה הרבה טביעות אצבע של רוח יהודית ואמנות נוצרית ושל רוח –אדם עיקשת וקרועה בין דתיות לחילוניות , בין תפילה לבין חטא.
כן. תמיד. אחרת מה הטעם?
זה כמו לשאול האם אתה יכול להיות חבר של מישהו שאינו אוהב אותך.
אני חסיד גדול של הסופר הבריטי אוולין וו שאינו ידוע כאן מספיק. בכתיבתו יש גם ברק, סטירה חריפה ושעשוע וגם עומק של רגש אנושי ותחושה דתית .לעברית תורגמו כמדומני "בחזרה לבריידסהד" ,טרילוגיית "חרב הכבוד" , "קומץ של עפר" ו"סקופ" . ומי יתרגם את "ירידה ונפילה" הסאטירי הנפלא שלו ?
צייר . אני מאד אוהב לצייר אבל לא הקדשתי לכך די רצינות וזמן.