יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יח"צ
כתב את ספרו במהלך שירות מילואים בצפון; כשהוא תקוע בכתיבה הוא יוצא לשחייה; ואם ילדיו יהיו סופרים, הוא בכלל לא יהיה מופתע. גל חרמון ("מים שקטים") עונה לשאלון האישי
לספר השלישי שלי, "מים שקטים", היה למעשה גלגול קודם שנגנז. היה לי שלד עלילתי מלא ואפילו התחלתי לכתוב כמה פרקים ראשונים של סיפור ריגול שמתחרש בשנת 1939, רגע לפני מלחמת העולם השניה, שבבסיסו שיתוף פעולה בין כימאי יהודי מלונדון ששם לב לניסוי מטריד שהצליח בגרמניה (הניסוי של אוטו האן, למי שמכיר) לבין סוכן MI6 (סוכנות הביון הבריטית). היה לי אפילו רעיון לשם לספר: "ראש לשועלים". בסופו של דבר, הרגשתי שאין לי יתרון יחסי בכתיבה בנושא, ושדווקא הזווית הישראלית של עולם הביון והמדע הצבאי הישראלי יכולה להיות מעניינת וסוחפת לא פחות. הרעיון הבסיסי של הספר (שיתוף פעולה בין כימאית לבין איש מודיעין סביב עדויות מטרידות ממדינת אויב) נשאר, אבל כל השאר השתנה והפך למה שיצא לאור לא מזמן כ"מים שקטים".
אין לי משהו מועדף, אני מסתדר עם כל מקום כמעט, בתנאי שיש איתי מחשב. עם שגרת החיים שלי, שכוללת עבודה לא-שגרתית, ילדים קטנים, הרבה פעילות גופנית, המון מילואים, התנדבויות שונות – למדתי לנצל פשוט כל זמן פנוי. את רוב "מים שקטים" כתבתי תוך כדי מילואים בגבול הצפון במלחמה, במנוחות וכוננויות.
הספרים של דן בראון. "צופן דה וינצ'י", "נקודת ההונאה" והאחרים. כולם כתובים ברמת פרוזה בינונית למדי, דמויות מאוד אמריקאיות-מרובעות כאלה, עם די הרבה חורים בעלילה ותפניות לא הגיוניות במיוחד; ובכל זאת כולם סוחפים, מותחים, כיפיים ומקוריים מאוד. בשורה התחתונה, זה טראש מוצלח מאוד, ולא סתם הוא מהסופרים המוצלחים ביותר, שזוכה לקנאה רבה מעמיתיו ברחבי העולם.
מתלבט בין "מרכבת היהלום" של בוריס אקונין לבין סדרת "הארי פוטר", כמובן.
סדר גודל של ארבע שעות.
קודם כל, יש לי מקצוע, ואני אוהב את העבודה שלי מאוד. אם תשלחו אותי להמשך לימודים, על חשבונכם כמובן, אני אמשיך לתואר שני בהנדסת מכונות או פיזיקה. אוהב את התחומים האלה.
קצת מהכול. התרגשות גדולה, כמובן. גאווה, מהולה בפחד שאולי רק אני רואה בו משהו איכותי ומיוחד, אך כל השאר יצחקו עליו. קצת כמו להיות הורה לילד שיוצא לדרך חדשה בעולם.
סיפורי פרוזה מסוג מותחן או מותחן פוליטי מימי השופטים והמלכים בתנ"ך. יש שם פוטנציאל ענק. אני בעצמי חושב לכתוב ספר כזה יום אחד.
מתלבט בין ג'יי קיי רולינג לבין בוריס אקונין.
ג'ון קליז, אבל זה רק בגלל שהאחים כהן הם שניים.
כמו ישראלים רבים, אני הולך לישון כל לילה במחשבות על האסון הנורא ביותר שפקד אותנו, 7.10.2023. בשבועות הראשונים אחרי האירוע, כל בוקר קיוויתי להתעורר ולהבין שזה היה סיוט מוזר. אם הייתי יכול, הייתי חוזר לאותו יום לפנות בוקר, ופשוט כורז בקול "כוננות עם שחר!" בבסיסים של פיקוד הדרום. זה היה יכול להסתכם ביום קרב בינוני ולא בזוועה הזאת.
זה יהיה מאוד מאתגר, בהתחשב בעובדה שמדובר בספרי מתח, אבל - בטח. מעניין לראות ולשמוע איך זה ייצא. אני אפילו אבקש להיות ניצב, למדתי תיאטרון בתיכון.
עושה לא מעט: ריצה, שחיה, צלילה, טיפוס, פילאטיס. הייתי שמח לעשות אפילו יותר, אבל יש לי בכל זאת עוד כמה עיסוקים בחיים.
כתחרות ספורטיבית קבוצתית, זה נראה לי כיף חיים וחוויה מדהימה. עם המצלמות וה"טלוויזיוניות" של העניין – אין סיכוי.
אני עם אופי דתל"שי ונבוך מכדי לענות על שאלה כזאת.
כתיבה, ברור. אני לא עושה עניין מאוכל, ולעומת זאת יכול להישאב בקלות לכתיבה, כשמגיעה המוזה והמצב-רוח הנכון. עזבו "ארוחה טובה", דילגתי בעבר על ארוחה, בכלל, תוך כדי שטף של כתיבה.
לא אופתע. יש לי שני ילדים משלי ועוד בת של בת הזוג, ושלושתם יצירתיים ובעלי כושר ביטוי מעולה.
תלוי בסוגה. בין 50 ל-60 שקלים לדעתי. ספרי ילדים אפילו פחות.
שחייה. להיכנס לשחות, בין אם בים או בבריכה. כמו מין מדיטציה לאנשים שאין להם סבלנות למדיטציה.
אני לא מאלה שחולמים על אי בודד, אין לי בעיה עם חברה אנושית ועם השגרה שלי ואני אוהב את ישראל, אבל אם אני חייב לבחור, אז שיהיה במקום לא חם מדי. בואו נגיד שבקו הרוחב של אנגליה-קנדה ככה. הייתי מעדיף אי בודד עם הר תלול ואגם עם קרחונים, מאשר אי בודד שטוף שמש וחול.
התנ"ך. אף פעם לא משעמם איתו.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
