יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: נטשה שחנס
עובדת עם גאנט ולוחות זמנים; מתגעגעת לחופשות בסיני; וכשהיא תקועה בכתיבה, היא יוצאת לריצה (וגם אופה). מרב ליבנה ("הנערות") עונה לשאלון האישי
בשנים האחרונות אני אוהבת לקרוא שוב את "תולדות האהבה" של ניקול קראוס, וכל פעם אני מתרגשת מחדש, בוכה מחדש וצוחקת מחדש.
למדתי בתוכנית "רביבים" באוניברסיטה העברית יהדות ומגדר, והייתי חוזרת על החוויה הזאת שוב. אם הייתי הולכת ללמוד עכשיו הייתי בוחרת משהו מעולם האסתטיקה, עיצוב אופנה או עיצוב גרפי.
"הנערות" הוא הספר הראשון שלי ובינתיים אני נהנית מאוד - מלהסתובב בחנויות, מלשמוע מחשבות של קוראים וגם מלענות על שאלונים אינטרנטיים.
אני לא חושבת שיש אחד שהוא גדול מכולם, אבל לאחרונה התחברתי מחדש להרוקי מורקאמי ולכתיבה העדינה שלו על גבריות ואהבתי מאוד.
בכתיבה של "הנערות" הרגשתי שאני כותבת נושא שעדיין לא נכתב עליו הרבה בספרות הישראלית - מאחורי הקלעים של החיים מעבר לקו הירוק, ובאופן ספציפי יותר - סיפור של נקמה שמובילות נערות (ולא נערים).
אלאניס מוריסט, ואחרי השיחה היא תמשיך להופעה אינטימית בסלון שלי.
קופצת קדימה בזמן ל-2040 ומוודאת שהחלומות שלי התגשמו.
האמת היא שלפעמים אני חושבת על איזו דמות מרומן אני רוצה שתהיה חבר או חברה שלי. יש לי נטייה חזקה לרצות להיות חברה של דמויות גברים קשישים כמו ג'וליאן טרלאב מ"מה זה פינקלר".
אין לי בעיה לשבת ולכתוב שעות ברצף, בדיוק ההיפך מהפרעת קשב וריכוז. לצערי, אין לי הרבה הזדמנויות כאלו. מדי פעם, כשאני מצליחה לגנוב סופ"ש של כתיבה אני יכולה בהחלט לכתוב 7-8 שעות ברצף עם הפסקות קטנות באמצע.
אני מאמינה בראש פתוח כשזה מגיע ליצירה, אז בהחלט זורמת. מעניין אותי מאוד איך יראה מיוזיקל של סיפור נקמה שקורה בהרי השומרון - האם הנערות יסכימו לשיר? ומה לגבי ריקודים מעורבים עם גברי הישוב? ואיך בכלל מסכימים על פסקול שעובר גם בכפר הערבי וגם בישוב? לא מקנאת בבמאי של המיוזיקל הזה.
אין לי שגרת כתיבה מסודרת, אני עובדת במשרה מלאה ואמא לשלושה. את "הנערות" כתבתי שעה פה, שעה שם, ובעיקר בלילות. מדי פעם אני נוסעת לסופ"ש שמוקדש לכתיבה ואז יש לי שעות על גבי שעות לכתוב, וזה תענוג.
למה לא גם וגם? אני ממש אוהבת לנשנש בזמן שאני כותבת. גבינות טובות וממרחים נגיד, ואם יש גם כוס יין אדום ליד - אז בכלל.
אשאל אותו אם זה מה שהוא רוצה להיות ואם זה מה שהוא חושב שיעשה אותו מאושר - אז אני אהיה מאושרת בשבילו. כרגע נראה שהילדים שלי מתעניינים בדברים אחרים, ולאחרונה הבת הקטנה שלי סיפרה לי שכששאלו בכיתה "מה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים", כולם ענו "יוטיוברים!".
אני צרכנית שקל לתמרן - אם יש את המילה "מבצע" אני אקנה, גם אם מדובר רק בהנחה של כמה שקלים. כשספר עולה לי באזור 30-40 ₪ אני מרגישה ששיחקתי אותה.
ריצה, פילאטיס, אפייה- העיקר להיות בתנועה. התחלתי לרוץ כשהתחלתי לכתוב את "הנערות", בגלל שזה היה הזמן היחידי בשבילי לחשוב על הכתיבה - הדמויות של אחינעם, יעל ותפארת, ההסתבכות של הנקמות שלהן וכו' - בהתחלה יצאתי רק לכמה דקות של ריצה, אבל בעיצומה של הכתיבה כבר הגעתי לרוץ חצי מרתון.
הוא לא ממש אי אלא חצי אי. אני ממש מתגעגעת לסיני - לקחת את הילדים בסוכות ופסח, לנסוע לסופ"ש עם חברות. כמו ישראלים רבים לא עשיתי את זה יותר משנה ואני מקווה שהמלחמה תיגמר, שכל החטופים יחזרו הביתה ושנשוב לסיני.
אפס. ביומיום אני עוסקת באסטרטגיה ותכנון, אז אם אני נכנסת לפרויקט יהיו לו גאנט ולוחות זמנים. מה שכן, בגלל שאי אפשר באמת לדחוק ביצירה, בכל פעם שאני צריכה הפסקה מכתיבה של טקסט אני כותבת סיפור קצר. ככה נולדו להם לא מעט סיפורים קצרים, ושניים מהם גם זמינים באתר "עברית".
ממש לא. אין לי שום צורך ורצון להיחשף בריאליטי בבגד ים על אי בודד.
אין לי בעיה לשבת ולכתוב שעות ברצף, בדיוק ההיפך מהפרעת קשב וריכוז. לצערי, אין לי הרבה הזדמנויות כאלו. מדי פעם, כשאני מצליחה לגנוב סופ"ש של כתיבה אני יכולה בהחלט לכתוב 7-8 שעות ברצף עם הפסקות קטנות באמצע.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
