יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יח"צ
מכור לטניס; כשהוא תקוע בכתיבה, הוא קורא מאמר שקשור לנושא הספר; והוא לא מאמין במודל הסופר המיוסר בעליית הגג. דן רדלר (חיי גירושים) עונה לשאלון האישי
הספר "שבת" של איאן מקיואן, הסופר הבריטי. הוא מצליח לפרוש 24 שעות בחייו של מנתח מוח ועושה זאת כל כך מרתק, שנדמה לך שאתה קורא ספר מתח.
שש או שבע שעות, אני לא אובססיבי. חוץ מזה, השעון הדיגיטלי שלי אומר לי כל 45 דקות לקום ולרוץ כדי לא לדפוק את הסיסטם.
אני לא כל כך בענייני אופוריה, חרדה או חופשה בקאריביים. כשיוצא ספר חדש יש לי בעיקר תחושת סיפוק ותקווה שיהיו לו הרבה קוראים. בנוסף – בשלב הזה אני כבר עסוק בכתיבת הספר הבא.
אני לא חושב שיש אחד כזה, לכן אמנה לפחות שלושה מתריסר: אנה אנקוויסט, איאן מקיואן וג'ונתן פראנזן
הייתי שמח לפגוש את הסופרת נורית גרץ, בעקבות ספרה האחרון שסיימתי לקרוא, ולהתווכח איתה על ילדות וגורל.
במכונת הזמן אחזור כנראה לגיל 32. הייתי מעצב תאורה בתיאטרון וראיתי על הבמה שחקנית חכמה ומצחיקה, יפה וחטובה, שהפכה לרעייתי ומאז היא ערכה את כל ספריי. גם את הפרקים בתחום הפיזיקה בספרי העיון. אני לא רואה זמן טוב מזה.
בוודאי זורם, זורם בשמחה. אם יש משהו שמאחד צופים מאמריקה ועד יפן זה מחזמר טוב. הספר השני שלי "הכדור השמיני", הפך לסרט בשם "הארוחה" ויצא לאקרנים אחרי הקורונה. מאוד נהניתי מהתהליך, מהתוצאה, ומהשבחים שהסרט קיבל.
להשתתף בהישרדות? אני אוכל שרצים, אבל לא מהסוג שמציעים במשחק הזה. אני חושב שהייתי מאוד נהנה מהאירועים הספורטיביים, אבל אני מעדיף לישון על מזרון ולא על החול. מעבר לכך, המושג הישרדות קיבל מובן אחר לגמרי, ומה שמוצג בטלוויזיה כהישרדות הוא במקרה הטוב, בדיחה.
לרוב אני כותב בשעות הבוקר והערב. אני יושב בחדר העבודה שלי, דרך החלון אני רואה את עץ הפומלה בגינה ומרחוק אני שומע את השכן רב עם אשתו. הם ממש צועקים – ונרגעים.
סופר, בדומה לשחקן או במאי, מסתכל מהצד על הפעולות של עצמו. אם אכתוב על הסקס שלי, הספר יהיה פורנוגרפי.
למה לבחור? עדיף גם וגם, הרי כבר נאמר "אם אין קמח אין תורה".
מרגיש מצוין, אבל אומר לו: "נהדר בני, תכתוב בשעות הפנאי ותרוויח מספיק כסף כדי לממן את כתיבתך". הסופר המיוסר בעליית הגג הוא לא המודל שלי.
אני אוהב מאוד לקרוא מאמרים על נושא שקשור לכתיבת הספר בדרך זו או אחרת. למשל, ב'חיי גירושים' ריתק אותי הפער שקיים לעיתים בין הדין הניתן בבתי משפט לבין צדק.
כמעט כל אי יווני שיש בו קסם ושלווה – אבל לשבועיים, לא יותר. הכתיבה ניזונה ממגע עם אנשים, חברה, אירועים, אקשן.
החלטה לא פשוטה. כנראה שאקח איתי את ספר התנ"ך.
בהיותי מעצב תאורה ואיש תיאטרון כל חיי, התחלתי לכתוב ממש בצעירותי ספר עיון בנושא כוחה של התאורה בתיאטרון. אותו ספר לא הבשיל, אך לאחר מספר שנים כתבתי שלושה ספרי עיון ואחריהם פניתי לכתוב ספרי פרוזה ודרמה.
אני מכור לטניס, ואני לא רע בזה.
ספרים של הרלן קובן. אני מתפעל מחדש מהגאונות ומהפשטות של הכתיבה שלו שבכל זאת מחזיקה אותך במתח. ערך מוסף? תובנה? ביקורת? אפס. אבל הוא מנצח את כולם וזרתו עבה ממותני.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
