יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: צילום עצמי
התרפיה שלה היא חוברות צביעה; כשהיא תקועה בכתיבה היא חולמת בהקיץ; והיא מאוד-מאוד אוהבת חתולים. מיכל קימלמן (שובי) עונה לשאלון האישי
"בשבחי החתול" מאת תאודור דה בנוויל. יומיים אחרי שהכרזתי שהספר הבא שלי יהיה ספר שירה על חתולים, אחותי נועה העניקה לי את המניפסט הקסום הזה מהמאה ה-19, שכולו הלל למין החתולי. לא מוותרת על החלום (בינתיים), אך להתעלות מזה לא אוכל.
חמש שעות בלבד. הקיבה היא שומרת סף נאמנה.
יש לי משלח יד שאינו קשור לכתיבה. אבל תמיד קינאתי באלו המפשילים שרוולים מול אובניים ויוצרים כדים למחייתם. לזה ייקרא עונג יצירה.
מהמעט שיצא לי, רוממות רוח.
ממעטים לכתוב על טאבואים בעת שהם מתקיימים. בעבר הרחוק היו גרדומים, היום הגרדומים הם בעיקר חברתיים. הלוואי והיה לי האומץ לכתוב בו בזמן את שאסור באמת.
קופי אדם נחשב? מפגש אקראי בטבע עם גורילה עדינת נפש שקול מבחינתי לביקור במאדים.
חוזרת אחורה כמה חודשים בלבד, לשבוע שלפני מות החתול של חיי. לוקחת לי חופש מהכל ומתמסרת לכירבול הארוך בהיסטוריה. "ממחמצ'ת" ומפנקת ויוצרת לו פיסות שמש עד שלא יהיה אפשר עוד. למעשה, הייתי עושה את אותו הדבר לכל מתיי האהובים, אנשים ובעלי חיים כאחד.
רם של ספרי "שובי", ללא ספק.
אם זה ישמח את הקהל והעוסקים במלאכה. עבור עצמי המילה הכתובה כשלעצמה מספקת.
בוודאי. בהינתן לוקיישן נינוח, בלי אתגרי אקסטרים ומצלמות, אני והטבע בלבד.
בין הערביים, מול מחשב ושתייה חמה.
ארוחה טובה כתשורה לכתיבה.
ילדיי, בעבר ובעתיד, היו ויהיו, חתולים. לו יחטאו בכתיבה, הדבר יעורר בי בעיקר התפעמות.
מה המחיר של עמל בן שלוש, ארבע, חמש שנים? אם מוכרחים להחליט, אז שינוע ממכבד לנוח לכיס. עבור עצמי, מתנת הקריאה היא התשורה המספקת מכל.
עובד: חלימה בהקיץ. לא עובד: חתול על הברכיים.
אי פיצפון בלב הים האגאי, בו כחול נשקף מכל צידיו.
"הזכות לעצלות" מאת פול לפארג.
שניים. תמיד יש הרהורי גניזה.
אצבעותיי זזות הרבה. גופי נייח.
חוברות צביעה למיניהן. שעות מתות שלא ישובו, אך אין כמותן בוויסות הנפש.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה