יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: מאיה נאמן
התחילה לכתוב ספר לפני ה-7 באוקטובר ולא מצליחה לחזור אליו; לאי בודד היא תיקח טאבלט עם אפליקציית עברית; וכשהיא תקועה בכתיבה, היא כותבת משהו אחר. מיקה שיינוק־קרטן (כוכב כפול) עונה לשאלון האישי
מקצוע דווקא יש לי, אני עורכת דין. עבדתי עם ארגונים חברתיים- היה מסעיר וקשה ומעניין ומרגש אבל צריך הרבה אנרגיה ולא מעט אופטימיות בשביל להמשיך עם זה לאורך זמן. אני לומדת עכשיו לתואר שני בספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון. המעבר למדעי הרוח אחרי שנים בפקולטות למשפטים הוא ממש mind blowing. הייתי שמחה להמשיך את התואר הזה לנצח.
חרדה, ציפייה, אופוריה, גאווה, מצוקה, חרדה, ציפייה וחוזר חלילה.
מה קורה עם הדמויות בזמן שאנחנו לא קוראים. היו לי ייסורי מצפון נוראיים שהשארתי את גוסטד נובל (הגיבור של רוהינטון מיסטרי מהספר הנפלא Such a Long Journey) עומד בחלון דירתו, מביט במונסון, שלא נגמר שישה וחצי חודשים, עד שחזרתי אל הספר.
סינואר, עם פלגה של יממ ואפוד קרמי, מקווה שכמה דקות יספיקו.
ינואר 2010, לשבת ליד אמיר, בן זוגי הראשון ברגעיו האחרונים ופשוט להיות איתו, בלי להתרוצץ, בלי לספר לעצמי סיפורים, בלי לברוח.
גילברט בלייט כמובן, אני עדיין מחכה לו מתחת לעץ התות.
אין סיכוי, יתושים, חוסר פרטיות ויותר מדיי שמש.
בפנטזיה שלי בשעות הבוקר השקטות, אחרי טיול מדברי. במציאות, אומנם במדבר, אבל בין לבין, בדרך כלל בערב, לפעמים גם בבוקר, מתי שמסתדר.
אני עומדת על זכותי שלא לבחור.
ארוחה טובה מבחינתי היא, בין היתר, כזו שלא אני הכנתי (כי אני לא באמת יודעת להכין ארוחות טובות), כך שזה סיפוק מידי באפס מאמץ. כתיבה היא בדיוק ההיפך - אבל שווה כל רגע (לא בטוחה שעניתי).
אהיה מאוד גאה.
אם ללכת לפי תמחור של הזמן והמאמץ- בערך 468 ₪ לעותק. אבל כקוראת (וגם כסופרת) אני חושבת שנכון שספר יהיה בהישג יד וכיס, הלוואי והייתי מצליחה לפתור את המשוואה הזו.
להניח לזה קצת, לקרוא, לכתוב משהו אחר - בדרך כלל תוך יום או יומיים מגיעה הידיעה מה הכי נכון להמשך הכתיבה שנתקעה.
האי הבודד במשמעותו הבודדה והקשה הוא כל מקום שבו אני לא מובנת ולא אהובה. האי הבודד כמקום שאליו ארצה לברוח, מקום שבו אני יכולה להיות בנחת עם עצמי, הוא ללא ספק הבית שלי, כמו ספינה בים הכאוס, הוא נותן לי ביטחון ונחמה.
את הטאבלט עם האפליקציה של עברית!
אחד, התחלתי אותו לפני כמעט שנה ומאז ה-7 באוקטובר אני לא מצליחה לחזור אליו.
אחד? יש כל כך הרבה! הייתי רוצה לכתוב את "חיי פיי" של יאן מרטל; היכולת שלו לספר סיפור אינטליגנטי ומופרך ולגרום לקורא להאמין בו היא מופלאה. גם את "מר מאני" של א.ב יהושע, הלוואי והיו לי את תעצומות הכתיבה והסבלנות. אבל גם את "חמדת" של טוני מוריסון ולהצליח להביא כל כך הרבה אפלה וכישוף, רוע ואנושיות, וכמובן שגם את "לבד בברלין" של פאלאדה. אין סיכוי שאצליח להחליט רק על אחד.
אני מניחה שסביב שעתיים או שלוש ואז הפסקה ושוב ושוב - זה קרה כשנסעתי לשלושה ימי כתיבה מחוץ לבית.
שוחה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה