יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: תמר עבאדי
יש לה ספר אחד שהיא מתחילה ומפסיקה לכתוב שוב ושוב; היא כותבת בכל שעה ובכל מקום; והאי הבודד שלה הוא ספרייה. יוכי פישר ("ליאו") עונה לשאלון האישי
אלה תולדות של אלזה מורנטה, הבשורה על פי ישו של ז'וזה סאראמאגו.
8 שעות אבל זה כולל הפסקות קטנות להטענת מצברים נפשיים.
הייתי לומדת שפות, והרבה. זה לא מקצוע אבל זה חלום.
"הכי" זו שאלה בעייתית. בתקופה האחרונה אני מאד אוהבת את נורית זרחי.
הייתי שמחה לפגוש את אליס מונרו ואת עמנואל קארר.
לא הייתי חוזרת לאחור בזמן. את זה עושה הכתיבה והמחקר. אבל הייתי שמחה לקפוץ קדימה במכונת הזמן, את העתיד יותר קשה לי לדמיין והוא מאד מסקרן אותי.
בטח.
אני מאוד אוהבת לשחות. אבל הכי אני אוהבת טיולים רגליים בטבע, לא כאלו שנעשים למען ה"כושר".
אני לא זקוקה לשעה או מקום מיוחדים. כותבת בכל שעה, בכל מקום. צריכה רק מחברת, עט או מחשב והחלטה שעכשיו אני כותבת.
ברור שכתיבה טובה.
גאה בו מאוד מאוד.
כשאני תקועה בכתיבה אני חוזרת לקרוא בספרים אהובים ולשמוע מוזיקה. זה בדרך כלל עובד. מה שלא עובד זה להתעקש.
האי שלי הוא ספרייה ספונת עץ, לעולם לא אהיה בודדה בו.
אם אני חייבת רק ספר אחד אז אחרי הרבה התלבטויות כנראה שאקח איתי את התנ"ך, לעולם לא אשתעמם איתו.
יש אחד כזה שאני מתחילה ומפסיקה אותו שוב ושוב. כנראה שאני מקווה שהוא לעולם לא יסתיים.
שאלה טובה.
אני לא אקרא ספר אם ארגיש שהוא מבזבז לי את הזמן. בשביל זה יש את נטפליקס.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה