יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: צילום מאלבום פרטי
מאמינה בספרים דיגיטליים, לא קוראת ספרים פעמיים, וכשהיא תקועה בכתיבה, היא מדברת עם עצמה. טלי איסרוב ("להיות טום רינגר") עונה לשאלון האישי
ספר שנהניתי ממנו מאוד, ונשאר במחשבתי גם שנים אחרי שקראתי, הוא הספר "ארץ איומה" של קית גסן. הספר עדין וצנוע, על בחור אמריקאי צעיר ממוצא רוסי, שנוסע לבקר את סבתו במוסקבה. בעיניי הזר שלו הוא מתאר את החיים ברוסיה של בוריס ילצין. עולם מלא בשחיתות ובבריונות, לצד מחתרות של מתנגדי משטר אמיצים. בכתיבה העדינה והאנושית שלו, גסן הופך את כל אלה לאנשים בשר ודם, ומאפשר לקורא לחוות אותם בצורה בלתי אמצעית ובלתי נשכחת.
אני מניחה שלא הצלחתי לצלוח יותר מחמש. מתישהו החיים תמיד זרמו פנימה והרימו אותי מהכיסא.
מקצוע יש – פסיכולוגית קלינית. אבל אם שולחים אותי ללימודים – הישר ללימודי קולנוע בבקשה. שילוב השפות – המילולית והחזותית, מרתק אותי.
כמו אמא לתינוק, רוצה שינשום. מציצה עליו כשהוא ישן, לוודא שהצלעות זזות.
אין לי שמץ של יומרה לחשוב שאני יודעת את התשובה. אני יכולה לומר שאת כל ספריה של אלנה פרנטה אהבתי מאוד מאוד, ועולים בדעתי עוד סופרים אהובים, אבל לצערי הם כבר לא בחיים.
הייתי שמחה לפגוש את גלי בהרב מיארה, לעסות לה את הכתפיים ולומר לה "יישר כוח".
נדמה לי שזה מוטמע בנו כבר בכיתה א', מהרגע הראשון שהמורה מספרת על יום השואה ועל הנאצים. מי שמקבל מכונת זמן חייב לחזור לשנות העשרים, לשכנע כמה שיותר יהודים לצאת מאירופה.
עם ג'יימי כמובן, מ- Outlander, הידוע בארץ כ"זרה".
בתור בת לאמריקאים מניו יורק, אני מתה על מיוזיקלז, אבל במשפחה הנוכחית שלי אני במיעוט חריף. אני חוששת שאם יהפכו את הספר שלי למיוזיקל, אף אחד לא יבוא איתי להצגת הבכורה.
מוציאה את הכלב, והולכת (ברגל) לאימונים אצל מורה אחת מהממת, שאף אימון אצלה לא דומה לשני. בשלב הזה זו כבר התמכרות.
לא. אי-אפשר לכתוב שם.
אחד נותן השראה לשני. הסינרגיה מושלמת.
למה לבחור? כותבים כותבים, אוכלים, ואז שוב כותבים.
גאה בה עד השמיים. (אבל גם אם לא).
האמת היא שאני חסידת ספרים דיגיטליים, שלא צוברים אבק, לא תופסים מקום במדף, ולא צורכים נייר. סיבה נוספת, קצת מביכה, להעדפה הזו, היא שאת הספרים הדיגיטליים אפשר להגדיל מאוד, כך שיתאימו לעיניים שכבר נזקקות למשקפי קריאה. באופן מיוחד, אני אוהבת קודים להשאלת ספרים דיגיטליים שהספריות העירוניות מחלקות חינם לקוראי עירן. אם זה אומר שהרשויות העירוניות הן אלה שתומכות בסופרים ובהוצאות הספרים, לרווחת הציבור, נראה לי שפיצחנו את השיטה.
אני מנהלת עם עצמי שיחה דרך כתיבה במקום אחר. השיחה בדרך כלל מתנהלת כך: "אל תפחדי, באת ליהנות, תקפצי פנימה, יהיה בסדר."
קרוב לאי הבריטי, עם חילוץ זריז לכיוון לונדון.
משהו שעדיין לא קראתי. אני אף פעם לא קוראת ספרים פעמיים. המפגש מבחינתי הוא התהוות חד-פעמית ולא חוזרת.
לא הפסקתי אף ספר באמצע, אבל אני מודה שיש כאלה שגם לא באמת סיימתי וליטשתי עד הסוף. מצד שני, איפה בדיוק הסוף ואיך יודעים שהגענו אליו?
בוקר. כשהילדים בבית-ספר. שילכו כבר. מה קורה עם כל החופשים האלה?
ספרים הם לא בזבוז זמן בעיניי. זמן שאני קוראת בו הוא זמן שנועד לקריאה. כשאני לא נהנית מהספר, אני פשוט מפסיקה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה