יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יח"צ
מתכנן לגור ולכתוב באי מדיירה; כשהוא תקוע בכתיבה הוא הולך לישון; וכשיוצא לו ספר חדש הוא לא מצליח לקרוא אותו. עמר ברטוב (אנטומיה של רצח עם) עונה לשאלון האישי
בדרך כלל אני כבר שקוע בכתיבה של ספר חדש. כשהספר בידיי, אני מחזיק אותו, מעלעל בו, לא מצליח לקרוא אותו אבל מקווה שמישהו אחר ינשוף בו רוח חיים ויקרא בו.
על כתיבה, יופי, ייסורים ואהבה. זאת אומרת, כותבים על הנושאים האלה כל הזמן אבל לא טוב במיוחד. מעבר לכך, מה שחבל זה לא שלא כותבים על נושאים מסוימים, אלא שכל כך מעט בני אדם קוראים משהו שאינו נכנס למסך הסמרטפון שלהם. ולכן הם לא יודעים שום דבר של ממש על כתיבה, יופי, ייסורים ואהבה. ואם הם כבר קוראים, אין להם מושג מהי כתיבה טובה.
רובם כבר מתו. כאמור אדמונד דה ואל הוא בהחלט חשוב. אבל זה לא עידן טוב לספרות.
לגיל ארבעים וקצת, כשסוף סוף הבנתי מי אני אבל עוד היה לי זמן לפתח את זה. בזמן היסטורי השאלה היא לא איזו תקופה אלא איזה מקום ומעמד באותה תקופה. יש הרבה אופציות, אבל לא הייתי סומך על הדיוק של מכונת הזמן.
ממש לא. אבל סרט כן.
לא יודע מה זה, אבל נשמע כמו משהו שלא הייתי רוצה לעשות.
בין עלות השחר עד הצהריים, בבית שלי, אבל לא בהכרח בבית שבו אני גר רוב הזמן, אלא במקום יותר מבודד, שאינו מכיל את כל הספרים שקראתי ולא קראתי, הממלאים את חדר העבודה שלי ומפריעים לי לחשוב. מקום ריק יחסית אבל שלי.
חייבים לבחור? אז כתיבה טובה ואחריה סקס טוב. התקווה היא שלאורך זמן בכתיבה תהיה יותר מקוריות מאשר בסקס.
חייבים לבחור? אז כתיבה טובה ואחריה ארוחה טובה.
מברך אותו וממליץ לו לקבל קביעות באוניברסיטה. זה מה שאבא שלי אמר לי.
תלוי באינפלציה. כרגע בין 50-100 ₪.
לצאת להליכה ארוכה, או לישון, ואז לשוב לכתיבה עוד לפני עלות השחר. וגם לדבר על הכתיבה עם זוגתי, כשיש לה זמן בשבילי. קפה כבר לא עוזר והפסקתי לעשן לפני שני עשורים.
כמה שיותר קרוב לאי המיושב מדיירה, שבו אני באמת מצפה לגור ולכתוב.
מסעי גוליבר. או התנ״ך. תלוי באי.
שניים: ספר אקדמי על האימה ממלחמה בצרפת בין שתי מלחמות העולם; רומן שהתחלתי לתכנן לפני ארבעים שנה ואתחיל לכתוב בשנה הבאה.
הולך, עושה יוגה, ושותה משהו טוב בערב.
ספרים מקצועיים בהיסטוריה שאני תמיד מקווה לגלות בהם משהו חדש הנחבא מאחורי הז׳רגון המפרך.
הרומן הבא שלי. שניים שכבר נכתבו: אדמונד דה ואל, ׳הארנבת עם עיני הענבר׳; וינפריד גיאורג זבאלד, ׳אוסטרליץ׳.
ממש ברציפות משהו כמו 18 שעות. אבל את הטיוטה הראשונה של ׳הפרפר והגרזן׳ כתבתי בשלושה שבועות, בערך 8-10 שעות כל יום.
היסטוריה. תמיד אפשר ללמוד עוד היסטוריה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
