יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: IVE5
לא בררן בנוגע לשעות כתיבתו; היה מעוניין לנהל רומן עם מאדאם בובארי; וחושב שהנושא הכי מסקרן ומעניין עליו אף אחד לא כותב הן השערות באוזניים. יורם רוזנר ("ולטמייסטר") עונה לשאלון האישי!
לא. אבל אם אתם רציניים, שפרו את ההצעה ונראה אם יש על מה לדבר.
אני לא בררן.
מי שואלת?
ארוחה טובה. בתנאי שאחר כך אוכל לשלב אותה בספר.
זו שאלה קצת בעייתית, שלא לומר כושלת, שכן ילדה אחת שלי, אורין רוזנר, יצאה משוררת. פרסמה שני ספרי שירה נהדרים, "גורי רוח" ו-"פעמון", ואני מאוד שמח בזה. יש לי גם ילדים צעירים יותר, שמי יודע...
מה לא? בבקשה: שתיית מיץ רימונים; נדנוד של ברך שמאל; ריקודים סלוניים; ערוץ הכנסת.
פשוט לכתוב. בכוח. לפעמים התקיעות משתחררת מאליה, אבל גם אם נדמה שלא – כשאני בוחן למחרת מה כתבתי, אני נוכח שבכל זאת נוצר משהו סביר, בסיס להמשך.
אי בודד קטן עליי, נרקיסיסט גרנדיוזי שכמוני. דברו איתי על יבשת.
זה יהיה עמוס עוז כלשהו. כשאני קורא את עוז יש לי התחברות מידית למילים, לתחביר, למשקל ולמוסיקה. אני רוצה לחשוב שמשהו מזה פעפע גם לכתיבתי.
אף אחד. אבל! יש שני ספרים שהשלמתי, החלטתי שאינם מספיק טובים, וגנזתי.
אין כאלה. כשאני מתחיל לקרוא ולא מתחבר, אני מפסיק. לא אבזבז את חיי.
אין שום בעיה.
זה יהיה יומרני מצדי לענות על כך (ולא, אני לא חושב שזה התנ"ך), אבל אני יודע שהספר שלימד אותי הכי הרבה על אמנות הכתיבה – הוא החטא ועונשו.
כשאשתתף בתוכנית ריאליטי, הכתובית למטה תהיה: "יורם רוזנר – לא מאמין בכושר גופני".
אני מניח... 14 שעות, משהו כזה (עם הפסקות אוכל, כמובן).
בצעירותי למדתי הנדסת חשמל. זה סייט אותי והספיק לי, מאז אני לא מעוניין ללמוד יותר שום דבר. אגב – מקצוע לא מומלץ.
בחרדה. אין מה להוסיף.
לגבי מי אני חושד? עליתם פה על משהו. אני באמת חשדן גדול. למעשה, אני מסתובב כל היום וחושד – המוכר הזה מאמפם, הוא ממש נראה לי כמו סופר גדול שהפסדנו (רק משום שברגע של זחיחות בחר בקריירה של זבנות מקומית). וגם ההוא שמקריין את הפרסומת של מחסני חשמל ("כולל כפל מבצעים!"). ויש לי חשד גדול שגם את, כן, זו שקוראת כעת במצח מתקמט, גם את, בהחלט!
על שערות באוזניים. הן כה רכות מחד, ומלאות חיות נצמחת מאידך, דמויות אידאליות.
אולי... מריו ורגס יוסה. או אולי בעצם אלנה פרנטה? הממ... שמא קוטזי?
בשביל שעה פגישה אני לא קם מהכורסא.
לשנת המס הקודמת, יש לי שם משהו לתקן.
בואו נעשה את זה פשוט ואמיתי: אני מודה שניהלתי רומן עם מאדאם בובארי. למעשה, הייתי מאהב כה גרוע עד שהעדיפה כבר להיכנס לתוך ספר של פלובר (!), ולהתאבד שם.
בוודאי. כמו כן אני מבקש, אם אפשר, להשתתף כנגן סקסופון זוטר.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה