כשהיא תקועה בכתיבה היא קוראת ספרים של אחרים; היא חושבת שהסופר צריך לקבוע את מחיר הספר; והיא מאוד זקוקה לאי בודד. תמרה לילך מזומן ("פצע כוכב") עונה לשאלון האישי
האמת שיש רומן שכבר די מוכן, מצריך עוד קצת עבודה ועריכה. מקווה שאוציא גם אותו בקרוב. וגם ספר ילדים שכבר מוכן די הרבה זמן.
אני חושבת שכשכתבתי את העבודה הסמינריונית על רחל המשוררת ישבתי שבע שעות רצוף. הייתי בהיי ובהתרגשות מהגילויים אודותיה.
כתיבה יוצרת בתואר שני, או כל דבר שקשור לכתיבה, מושך אותי שוב.
הכל ביחד.
קשה לי לענות. יש הרבה טובים.
הייתי שמחה להיפגש עם חדווה הרכבי, רוני סומק וגם עם אפרת גוש, אביתר בנאי, ברי סחרוף, אהוד בנאי - הבנתם את הכיוון.
וואו. אני חושבת שהייתי חוזרת לגיל 19. לאהבה הראשונה, לשלג בצפת, תקופה קסומה.
בדיוק חברה הציעה לי ללכת איתה להצגה שמבוססת על שירי יהודה עמיחי (שאני מאוד אוהבת). אחרי שאהיה שם, אחליט.
שאלה טובה, שאני עוסקת בה יום יום. מקווה לחזור להתאמן בקרוב.
לא. הכי לא. בטח לא כשיש לי שני תינוקות בבית וקשה לי להיפרד מהם אפילו ליום.
כנ"ל.
תלוי למה אני רעבה באותו הרגע ואגב זה יכול ללכת יחד.
הכי מאושרת בעולם.
מאוד תלוי איזה ספר. בעיקרון לפי איך שהמחבר לדעתי מתמחר.
לא במאמץ - זה אף פעם לא הולך לי. מה שכן - לקרוא טקסטים של מישהו שאני אוהבת מעוררים בי בדרך כלל השראה.
כרגע כל חופש נשמע לי כמו אי בודד וזקוקה לכך מאוד.
ספר שירה בטוח. בטח כמה וגם את "דרך האומן" של ג'וליה קמרון ו"העולם לא יכול להתקיים בלעדיך" של משה שרון, שמחזק אותי.
אין דבר כזה. הכל תלוי במצב הנפש.
כשהייתי ילדה קראתי את חלומות מתוקים. לא הייתי מתנגדת לחזור לרגע לכל הרומנטיקה התמימה הזו.